הביטלס בקמלוט- חלק 4

חלק רביעי, אחד לפני האחרון, של האלטרנטיב וורלד- קרוס אובר של הדר. G, ג'ן.

תהנו לכם.

---

גם מרלין הוקסם מההרמוניה של  הבנים האלה. נראה היה שהם נמצאים ביחד כבר זמן רב, רב מספיק כדי שיוכלו להיות אחד עם השני ולעשות הכל. אבל אחרי הכל הכי סקרן אותו למה הם התלהבו כל כך משמו.

כשאנשי האולם החלו להתפזר הוא פנה אליהם.

 

"סליחה...?" הוא אמר. ארבעתם הפסיקו את שיחתם והפנו את כל תשומת ליבם למרלין. "יש לי שאלה... למה... למה התלהבתם כל כך מהשם שלי?" הם הסתכלו אחד על השני ולקחו את מרלין איתם הצידה כדי שאף אחד לא ישמע אותם. "כי אתה פאקינג מרלין, זה למה." אמר ג'ון. "אני מה...?" "אתה הקוסם הגדול ביותר שיהיה אי פעם בתולדות העולם הזה!" מרלין שתק בתדהמה ולא ידע איך להגיב. ארבעתם הסתכלו עליו בחיוך משועשע, מצפים לתגובתו. "אני... איזה קסם?... אני לא עושה שום קסמים..." "היי, אל תנסה להכחיש או לעבוד עלינו. אתה יודע עד כמה אתה מוכר מהמקום שממנו באנו? אתה יודע כמה אנשים היו מתים לפגוש אותך?" ג'ון חייך אליו. מרלין לא האמין.

 

"מאיפה אתם באים בכלל?" הוא שאל אותם. הארבעה שתקו לרגע. אף אחד מהם לא היה בטוח שאפשר לסמוך על הילד הזה במאת האחוזים. "אתה... אתה יודע לשמור סוד, את זה ראיתי. אתה מבטיח שלא לומר כלום לאף אחד? לא למורה שלך, לא לארתור ובטח שלא למלך. נשבע?" שאל אותו ג'ון. מרלין הנהן בשקט והם ידעו שישמור את הסוד לעצמו. "אנחנו באים מהעתיד." אמר לו ג'ון בפשטות. עיניו של מרלין בהקו לרגע. הוא הצליח? הוא פתח מעבר זמן מכאן אל העתיד? "כמובן שזה קרה בטעות..." "בטעות, ג'ון?!" פול הסתכל עליו. "אתה גררת אותנו לכאן!" "היי! לא גררתי אתכם, באתם איתי מרצונכם!" "מה אתה מקשקש?! 'בואו, בנים, נצא אל מקום שאנחנו לא יודעים מהו כי משעמם!'" "עובדה שהלכתם איתי!" "טוב-טוב, תספיקו!" השתיק אותם רינגו. "זו אשמת ארבעתנו, ופנינו אליך, מרלין, כי אתה כנראה היחיד שיכול לעזור לנו."

"לעזור לכם... לחזור לעתיד?" "בדיוק."

 

מרלין חשב לרגע. "כן... אני חושב שאני יכול." חמשת הבנים חייכו אחד לשני כשקולו של ארתור השתיק את הצחוק. "מ-ר-לין! יש לך עבודה לעשות!" הוא צעק. חמשת הנערים התקדמו לאולם בשתיקה כשצרחה לא אנושית הגיעה מחוץ לארמון. ראש ענקי של נחש ירקרק-צהבהב שבר את אחד החלונות, והיה נראה שהוא לא לבד. לפחות שלושה נחשים שנראו בדיוק כמוהו פרצו שלושה חלונות אחרים. פני ארבעתם הופנה לאות'ר וארתור, והנחשים החלו לתקוף. האצילים שלפו מיד את חרבותיהם, ארתור איתם. רוב אנשי הממלכה ברחו, השאירו אחריהם את האצילים, המלך, ארתור, מרלין וארבעת הביטלס.

 

"תהיה מוכן." אמר ג'ון למרלין. "מוכן למה?" "לתקוף את הנחשים." אמר פול. "כשארתור יתקוף, תטיל כישוף על החרב שלו ותגביר את העוצמה שלה לפחות פי ארבע." המשיך אותו ג'ון. "כך הוא יוכל לנצח את הנחשים, כל הממלכה תהלל אותו ואתה תדע שעשית את הדבר הנכון. כמו תמיד." פול סיים. מרלין הסתכל על שניהם בתהייה. אם הם מתנהגים ככה, מעניין איך מתנהל העולם מהמקום בו הם באו.

 

הנחשים צווחו מעל ראשיהם של האצילים, נוהמים שיסתלקו מדרכם לחיסול המלך ובנו. חמש הנחשים נכנסו במלואם לתוך בארמון והתקדמו בזחילה מהירה לשניים. ארתור עמד בהיכון, מחכה לזמן המתאים לתקוף. מה שהוא לא ידע זה שמרלין מחכה ביחד איתו לרגע הנכון להטיל את הקסם. חמשת הנחשים תקפו יחדיו ומרלין לחש את הכישוף. עיניו זהרו באור זהבהב לכמה שניות והחרב של ארתור זהרה באותו האור לרגע. ארתור רץ לעבר הנחשים המתקרבים ותקף אותם. חרבו זהרה באור קלוש והנחשים החלו לנסוג. היה נראה שהזוהר משפיע עליהם לרעה, מחליש אותם. הם ניסו לחפש את הסיבה לכך ופניהם הופנה למרלין. הם הריחו את הצד המכושף שבו כמו כלב שמריח בשר. הם עזבו את ארתור לנשפו וזחלו לכיוונו של מרלין במהירות.

 

"שירו!" הביטלס שמעו צעקה מאחוריהם. "שירו, לעזאזל! זה ירחיק את הנחשים! הם שונאים שירה!" צעק להם גאיוס, ספר עתיק על מפלצות בידיו. הם חיפשו במהירות כלי נגינה מאולתרים כשמרלין יצר להם כאלו בעצמו, כשארתור ואציליו לא הסתכלו. כליהם נראו בדיוק כמו מה שהיה להם בבית- באס, גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית ותופים.

 

לא לקח להם הרבה זמן לחשוב, והם שרו את Help!. קולו החזק של ג'ון וליוויים של פול וג'ורג', בתוספת כלי הנגינה, עשו את העבודה. הנחשים לא יכלו להתקרב למרלין כשהביטלס שעמדו לידו ושרו.

ברגע החולשה של הנחשים ארתור תקף אותם שוב והרג אותם, בזכות קסמו של מרלין. הביטלס סיימו את השיר כבר לפני כמה דקות. לאחר כמה שניות של שקט, גופות הנחשים הענקיים נעלמו באור משונה.