הביטלס בקמלוט- חלק 5 ואחרון.

הפיק החביב ביותר של הדר יגיע לקיצו בפוסט הזה.

אלטרנטיב וורלד- קרוס אובר, ג'ן, G.

תהנו.

---

ג'ון מחא את הזיעה ממצחו הלבן. הוא הניח את הגיטרה לידו ונשען על הקיר. רינגו הניח את מקלות התופים שלו על התופים עצמם וג'ורג' גירד את ראשו בעצבנות. לאחר מספר שניות המלך התקרב אליהם.

 

"אלו כלי הנגינה שלכם?" הוא שאל. "כן, אדוני." ענו כמה מהם ביחד. "חשבתי שאמרתם שהם בבית שלכם, ושהכפר שלכם רחוק." "כן, פשוט מקודם באו קבוצה של ילדים והביאו לנו אותה," ג'ון אמר מיד. "ילדים?" "כן, אתה יודע, בגלל כל המהומות כנראה לא ראית אותם." הוא חייך אליו וחיכה לתגובה. אות'ר שתק, הודה להם על עזרתם במלחמה עם המפלצות והלך לבדוק שארתור ומורגנה בסדר. לא היה לו כוח להתווכח עם נער מהעתיד.

 

גם מרלין פנה אליהם. "הצלתם את חיי... תודה." הוא חייך. "היי, לא היינו מצליחים אם המורה שלך לא היה אומר לנו שאנחנו צריכים לשיר." אמר לו פול. הם צחקקו והתקדמו לעבר ביתו של גאיוס.

 

חמשת הנערים ירדו למקווה המים של קמלוט. כל הדרך הם היו בשקט מוחלט, והיה אפשר להרגיש את ההתרגשות הגדולה באוויר. 'סוף-סוף חוזרים הביתה,' חשב לעצמו ג'ורג'. ג'ון דווקא קצת הצטער שהם לא יכולים להישאר יותר, למרות ששמח שלפחות יש להם דרך לחזור בחזרה לעתיד. הם נעמדו מול המים השקטים בדממה. מרלין שלח את ידו ולחש את הקסם, ואותו פתח משונה וזוהר נפתח בפניהם.

 

"קראתי בספר של גאיוס שאפשר לפתוח את הפתח הזה רק פעמיים." אמר מרלין. "ושאם אנשים באים מהעתיד, לא הם ולא אנשי המקום אליו הגיעו יזכרו את מה שקרה ביממה בה שהו אנשי העתיד."

"אז... לפני שכולנו נשכח," אמר ג'ון, "היה מאוד נחמד לפגוש אותך. מי יודע, אולי הפתח הזה יפתח שוב ואתה תבוא אלינו. נראה לך מאיזה מקום צעקני הגענו."

 

לפני שהם קפצו מרלין עצר אותם לרגע. "אתם תמיד ביחד, נכון?" "כן, אנחנו להקה. זה מה שעושים בלהקה, בעצם, חוץ מלשיר ולנגן." אמר ג'ון. "ו... יש שם ללהקה שלכם?" מרלין חייך. הארבעה חייכו אליו בחזרה.

"כן. הביטלס." מיד לאחר מכן ארבעת חברי הלהקה קפצו לתוך הפתח ונעלמו.

 

-

מרלין מצא את עצמו במיטתו. זו הייתה שעת לילה מאוחרת. הוא זכר שחלם חלום מסויים, אבל לא זכר את פרטיו. משהו עם "ביטלס". הוא חשב על זה לרגע בעייפות וחזר לישון. הוא לא יזכור את זה.

 

-1965-

ג'ון המסומם צחקק לעצמו בשקט. הוא ישב על מיטתו, שיערו פרוע מהטריפ ההזוי שהרגע היה לו. הוא לא זכר בכלל למה צחק, רק שזה קשור במרלין ובקמלוט. חוסר הוודאות הזו גרמה לו לצחוק חזק יותר. איך הוא יזכור אם כל המסע היה טריפ אחד גדול?

שאר חבריו הסתכלו עליו לרגע בבלבול וחזרו להתכונן להופעה.

הוא היה כל כך מסומם שחשב שלא יהיה דבר יותר מצחיק מזה. הוא הסניף עוד קצת וצחק עוד ועוד...