Safe In My Heart (ג'ורג'/רינגו, ג'ון/פול))- חלק שלישי

Title: Safe In My Heart, pt. 3

Rating: NC-17

 Pairing: George/Ringo, John/Paul

Summary: An AU fic, based loosely on the storyline of the movie Titanic. George and Ringo continue their affair, John finds out, and Paul pays for it.

 

נכתב ע"י returner424 ופורסם בbeatlesslash. תורגם ע"י ליזי לבקשתה של אגס... תהנו!

---

ג'ורג' בילה את הלילה בחדרו של רינגו. השניים חלקו את מיטתו של רינגו כשהמתופף החליט שמה ש'ראוי' יכול ללכת לעזאזל. הם התנשקו הרבה עד שרינגו התחיל לנמנם בזרועותיו של ג'ורג', וגם הגיטריסט נרדם זמן קצר לאחר מכן. אחר כך, רינגו התעקש שהם יבלו את כול היום ביחד, למרות שהם לא יכלו להיות אמיתיים ופתוחים כמו שהם רצו, למקרה שעין לא ידידותית צופה בהם. עכשיו, בחדר שלו, אחרי שהוא החליף לבגדים נקיים, הוא לא יכול להוריד את החיוך מהפנים שלו. הוא הולך לפגוש את רינגו על הסיפון כדי שהם יוכלו למצוא מקום להיפגש בו בחשאי, הרחק מכול האנשים שלנון מכיר על הספינה. 

"אז, שניכם נפגשים עכשיו?" שאל פול הוריד את רגליו מהמיטה, מסתכל על ג'ורג'.  

ג'ורג' הסתכל על פול בחזרה, וחייך חיוך רחב "כן, אנחנו נפגשים." 

פול חייך גם הוא, חצה את החדר ועזר לג'ורג' ליישר את הצווארון שלו. "היינו ביחד הרבה זמן, אני ואתה, ג'ורג'י. תיזהר, אני עלול לקנא אם תעלם לי ליום שלם עוד פעם." הוא הקניט את ג'ורג', מבלגן את השיער של חברו.

"אני לא אשכח אותך." ג'ורג' הבטיח, ונישק את מצחו של פול בידידות. "נסה להישאר מחוץ לצרות, אה?" הוא יצא מהחדר ומיהר במעלה המדרגות, מוחו עסוק בכל מיני דברים. כמובן, רינגו יגור איתו ועם פול – איך פול ירגיש? – הוא לא שאל. לנון נראה כמו בחור שלא מוותר בקלות על משהו שהוא רוצה. אילו צרות הוא יגרום? 

כשהגיע לסיפון וראה את רינגו, הוא שכח מכול הבעיות הקודחות בראשו. ג'ורג' חייך חיוך רחב לנוכח מראו של רינגו, שפנה למים לפני שהסתובב. הגיטריסט חצה את הסיפון, ונשען על המעקה לצידו של רינגו. "בוקר טוב, לאב." הוא אמר בלחישה, ידו נחה על המעקה ואצבעותיו התחככו על אצבעותיו של רינגו.  

"יש לי רעיון איפה אנחנו יכולים להיפגש." השיב רינגו ברכות, "אני אפגוש אותך איפה שמחזיקים את המטען. תבוא דקה אחרי." הוא התרחק ופנה במורד המדרגות ונעלם מתחת לסיפון.

ג'ורג' ספר לאט עד עשר בראשו לפני שהחל לאבד סבלנות, ודילג מ-11 ל-30 תוך כמה רגעים. "שישים." הוא מלמל, לפני שהחל לרדת במורד המדרגות שבהם רינגו נעלם כמה שניות לפני. הוא הגיע לשם כמה דקות מאוחר יותר, ומצא את רינגו נשען על מכונית שחורה. ג'ורג' חצה את החדר במהירות, לקח את רינגו בזרועותיו ונישק אותו, לוחץ אותו עם גופו למכונית.  

כשהוא התרחק, רינגו חייך אליו, מעביר את ידו על פניו. "לקח לך יותר מידי זמן," הוא האשים את ג'ורג'.  

ג'ורג' העלה פרצוף מתנצל על פניו בשביל האיש הקטן. "אני מצטער. אני מניח שהספירה שלי קצת איטית."  

רינגו הבזיק חיוך שובב. "זו המכונית של ג'ון, אתה יודע." 

ג'ורג' עצר וצעד לאחור, בוחן את המוכנית שעליה רינגו נשען. "באמת? איך אתה יודע?"  

רינגו הצביע על הפגוש האחורי, היה שם שקע וכמה חתיכות חסרות של צבע. "הוא נתן לי לנהוג בה פעם לפני כמה חודשים. התנגשתי בעמוד תאורה ברחוב, אז הוא לא נתן לי לנהוג יותר." הוא חייך שוב. "הוא מאוד מקפיד כשזה מגיע למכונית שלו, אתה יודע." שניהם חייכו. "אז...?" הוא שאל הבסקרנות ופתח את דלת המכונית מטפס למושב הנהג."מה זה? הוא משאיר מדים של נהג פה?" הוא צחק "איזה טומטום!" הוא הרים את הבגדים ממושב הנוסע שלידו ושם את הכובע על ראשו בזמן שרינגו נכנס פנימה. "לאן, מר סטארקי?" הוא שאל בקול רשמי. 

"ג'ורג', הנוסע אף פעם לא יושב מקדימה כשהנהג במכונית," רינגו תיקן אותו, "הם תמיד מאחור."

"למה?"

"זה פשוט ככה." רינגו חייך והושיט את ידו לסדר את הכובע של ג'ורג'. "אבל שוב, אם היה לי נהג מקסים כמוך, הייתי יושב מקדימה."

  

ג'ורג' לקח את ידו של רינגו ומשך אותו קרוב ככל שאפשר, מתחיל לנשק אותו שוב. רינגו החליק את עצמו קרוב יותר והניח את זרועותיו סביב צווארו של ג'ורג', והגיטריסט כרך את ידיו סיבב מותניו של השני. הוא העביר את לשונו בקלות כנגד שפתיו של רינגו, ברכות, והוציא קול מרוצה כשהם נפרדו.  

המכונית צפרה בפתאומיות, מה שגרם לשני האנשים לקפוץ ולדפוק את ראשיהם אחד בשני. ג'ורג' שפשף את ראשו והביט מסביב, והסמיק כשם לב שהוא נשען עם מרפקו על הצופר של המכונית. "סליחה!" הוא התנצל, ונישק את מצחו של רינגו.  

"מושב אחורי." רינגו השיב בחיוך קטן ויצא מהמכונית.  

ג'ורג' יצא אחריו וטיפס אל המושב האחורי וסגר את הדלת. הוא לקח את רינגו בזרועותיו. "עכשיו, איפה היינו?" הוא מלמל, מעביר את ידו לאורך הלחי של רינגו, "אה, כן..." ג'ורג' התכופף מעט וחיבר את השפתיים שלהם ביחד.

*** 

פול נאנח וארז את הבס שלו. הוא לא חשב כמה משעמם יהיה בלי ג'ורג' בסביבה. הוא כתב מוזיקה כפי שהיה עושה בכול מקרה. אולי אוויר הים יעשה לו טוב? הבסיסט לבש את אחד המעלים הנחמדים שלו – לאחד היו רק שני תיקונים ולשני לא היו קרעים – שם את הנעליים שלו ופתח את דלת התא שלו.  

פול עצר. הוא הבחין במעיל יפה על הרצה מולו. במבט חטוף במסדרון הוא הבין שאף אחד לא עומד לחזור לקחת אותו בקרוב. הוא הרים אותו והסתכל עליו בחיוך רחב. הוא היה עשוי מבד חם, וללא חורים, קרעים, תיקונים או תפרים נוספים. פול הביט מסביב עוד פעם כדי לוודא שאף אחד לא מחפש אותו לפני שפשט את המעיל הישן שלו, זרק אותו על המיטה ולבש את החדש.  

הוא עודד את עצמו זמן קצר ואז החליט שזה בסדר שג'ורג' השאיר אותו לבד. עכשיו, כשיש לו גם מעיל חדש, הוא לא צריך לריב עם ג'ורג' עליו – הוא מצא אותו ראשון, אחרי הכול. אולי הוא אפילו יקנא? פול צחק לעצמו והתחיל לעלות במדרגות, שתי מדרגות בכול צעד. ג'ורג' קינא בו רק פעם אחת, וזה היה כשהם היו נערים – פול השיג את הבס שלו, ולג'ורג' היו עוד כמה חודשים של לחסוך כסף כדי לקבל את הגיטרה שלו.  

כשהוא יצא אל הסיפון, והתמתח, מחפש משהו לעביר איתו את הזמן. הוא צרח כאשר הרגיש שתי ידיים גדולות תופסות את זרועותיו, קורעות אותם עד כאב מאחורי גבו. "איי – מה לעזאזל הבעיה שלך!?" הוא צעק, ושני המלחים משכו אותו בחזרה במורד המדרגות לתוך משרד.  

"האם זה הוא, מר ג'ון לנון?"  

"כן. ותראה, הוא אפילו לובש את המעיל שלי! זה מוכיח משהו, לא?"  

פול הפנה מבט שנאה לג'ון, שהסתכל עליו עם גיחוך על פניו. פול יכול היה לקחת גרזן ולהכות איתו את ג'ון בהנאה רבה. "המעיל שלך? מצאתי את זה במסדרון!" הוא גנח מכאב כאשר ג'ון נתן לו אגרוף בבטן, בזמן שעדיין היה מוחזק על ידי המלחים הגדולים מאחוריו. הוא הרגיש את אחד מהשניים מהדק אזיקים על פרקי הידיים שלו לפני ששחררו אותו בדחיפה, מה שגרם לו ליפול על הרצפה. "לך תזדיין!" הוא צעק מעבר לכתפו, והצליח להתגלגל על גבו בקושי קל.  

ג'ון התעלם ממנו ופנה לשני המלחים, מעביר כמה שטרות לכול אחד מהם ולחש "אל תכנסו... אני אסתדר עם זה..." זה היה כול מה שפול קלט מהשיחה. בכול מקרה, לפי מה שנאמר, המלחים נראו מרוצים. הם הכניסו את השטרות לכיסים שלהם ויצאו מהחדר, סוגרים את הדלת מאחוריהם.  

ג'ון הסתובב לפול, עדיין מחייך. "טוב, אני מניח שזבל ירים כל דבר, לא?" הוא שאל, תופס את פול בעזרת המעיל והרים אותו על רגליו, "אני מתכוון – תסתכל על זה – " הוא הסתובב מסביב לפול, דוחף אותו קדימה שבלם את עצמו בעזרת השולחן. "כול התחתית של המעיל הרוסה ושחוקה ואפילו לא אכפת לך. אני מניח, אני לא צריך להאשים אותך – זה יותר טוב מכול הסמרטוטים שאתה לובש."  

"מה לעזאזל הבעיה שלך?!" פול צעק שוב פעם והסתובב כדי להסתכל על ג'ון. הוא יילל כשהיד של ג'ון סטרה לו, הלחי שלו צרבה בכאב. טעם של דם הופיע בחלק הפנימי של פיו, והוא היה בטוח שחתך את לחיו עם שיניו.

ג'ון תפס את שערו והטיח את ראשו לאחור על השולחן, שומר על אחיזה איתנה על קרקפתו כדי להחזיק אותו. "שיט! מה אתה רוצה?!" פול השתנק, וראשו הסתובב.  

"תגיד לי איפה הם!" ג'ון נהם, והגישה השחצנית שלו נעלמה והוחלפה בזעם טהור. "איפה, לעזאזל, הזבל הזה והארוס שלי?"

"איך אני יכול דעת?" פול ירה בחזרה, מרגיש דם על השולחן מתחת לראשו וחתך חדש על מצחו.  

"אם אתה משקר לי, הדברים הולכים להיות כל כך הרבה יותר גרועים בשבילך!" ג'ון צעק, מטיח את ראשו של פול בשולחן שוב פעם, "רק תגיד לי איפה לעזאזל הם וזה יגמר!"  

רגליו של פול התקפלו וכמעט נפל, אבל ג'ון קרב אותו לשולחן ושמר עלי ועומד. "אני לא יודע..." פול התנשף, נאבק כדי ליישר את עצמו.  

"בסדר. נעשה את זה בדרך שלך."

***    

ג'ורג' נישק את חזהו של רינגו, גורם לו לגנוח ולהתפתל תחתיו על מושב המכונית. בגדיהם היו בערמה על רצפת המכונית, והחלונות החלו להיות מכוסים באדים. הגיטריסט נשק לכול אורך בטנו של רינגו לפני שנשען לאחור, מניח את שפתיו על ירכיו הפנימיים של השני.  

"ג'ורג'..." ייבב רינגו, רגליו זזות ברפלקס. "בבקשה..."  

"אבל זה לא ראוי." ג'ורג' הקניט, מביט ברינגו בזמן שאצבעותיו רקדו על ירכיו, "אנחנו לא נשואים."  

"אלוהים, לא אכפת לי, רק תיגע בי!" רינגו גנח, מושך קלות את שערו של ג'ורג'. 

ג'ורג' חייך והוריד את ראשו, לשונו מחליקה בקלילות על הזין של רינגו לפני שלקח את הקצה בתוך פיו ומצץ אותו. רינגו צעק בקול רם ומשך את שערו של ג'ורג', מנסה לקרב אותו עליו. ג'ורג נתן לאיש הקטן לעשות כרצונו, לתת לו להנחות את ראשו קדימה, לוקח עוד ממנו לתוך פיו. זמן קצר לאחר מכן, רינגו התנשף, קרא בשמו של ג'ורג', מתמתח נגד מושב המכונית.  

ג'ורג' הצליח לשמור על ראשו עד שרינגו גמר, נשען לאחור כשהוא מנגב את פיו בגב ידו. "אתה רוצה עוד?" הוא שאל, רוכן ומנשק את צווארו של רינגו.  

רינגו הנהן חלושות, עדיין מתנשף. "תן לי שנייה." הוא אמר מבעד לנשימותיו הכבדות. הוא כרך את זרועותיו סביב ג'ורג', מחזיק אותו קרוב ככל שאפשר ועצם את עיניו לרגע. "הו, אלוהים, ג'ורג'..." 

ג'ורג' חייך והמתין כמה רגעים, מרים את רינגו לחיקו, ממשיך לנשק את רינגו בצווארו. "מוכן?" הוא שאל, שולח את קצה הזין שלו נגד כניסתו של רינגו. בהנהון של רינגו, ג'ורג' הוריד בזהירות הקטן, מחליק את עצמו למעלה. רינגו חרק את שיניו ועצם את עיניו בחוזקה, טומן את פניו בתוך צווארו של האיש הגבוה.  

"תזכור לנשום, רינגו." קרא הגיטריסט בלחש, מחליק את ידיו מעלה ומטה על מותניו של רינגו, "להירגע ולנשום..." הוא הרגיש את נשימתו של רינגו נגד צווארו, והניח את ידיו על גבו, מזכיר לו לנשום. ג'ורג' חיכה רגע לפני שהתחיל להכניס את עצמו לתוך רינגו, האיש הקטן הוציא גניחות זעירות ויבבות. 

"זה עדיין כואב?" ג'ורג' שאל בקול מודאג.  

רינגו הניד בראשו, ידיו עדיין לופתות את כתפיו של השני. "לא, זה מרגיש טוב."  

ג'ורג' חייך לרינגו, מנשק את שפתיו והחל לנוע מהר יותר, מניח את רינגו מתחתיו. רינגו כרך את רגליו סביב ג'ורג' מושך אותו קרוב יותר, עיניו עצומות והוא נאנח בקול לתוך פיו של ג'ורג'. ג'ורג' שבר את הנשיקה ונח על צווארו של רינגו, דוחף את עצמו לתוך רינגו יותר ויותר. כשגניחותיו התגברו מרגע לרגע, הוא קרא בשמו של ג'ורג' שוב ושוב, ידיו ורגליו כרוכות סיבבו.  

קלו של רינגו הפך חזק יותר ויותר, ולבסוף הוא צעק צעקה שהסתיימה חלקית מעומעמת על ידי שפתיו של ג'ורג'. הגיטריסט גמר גם הוא, גם צעקותיו מעומעמות על ידי הנשיקה שלהם. לבסוף הוא ניתק ממנה כדי שיוכלו לנשום. 

"אני אוהב אותך, ג'ורג'." רינגו לחש, עוצם את עיניו.    

ג'ורג' הרים את ראשו כדי להסתכל על רינגו, עם חיוך עייף על שפתיו. "גם אני אוהב אותך, רינגו." הוא מלמל, מנשק אותו קלות פעם נוספת לפני שהניח את ראשו לידו ראשו ששל האיש השני.

    

***

    

"עצור!" פול ייבב, האזיקים על ידיו נחרכו בעורו וגרמו לו לדמם בעודו נאבק, "זה פאקינג כואב– תפסיק את זה!" הוא פתח את פיו לצעוק, אך ידו של ג'ון באה מסביב לו וכיסתה את פיו, הקול שבא מגרונו נשמע כצעקה חנוקה.    

דמעות זרמו במורד לחייו כשג'ון דחף אותו שוב ושוב אל תוך ערבוב עם הדם מן החתכים שלו. הבסיסט עצם את עיניו בחוזקה כשהוא שוחרר, עוד קצת מתייפח, נושם אוויר כאשר היד הוסרה לבסוף. "אני לא יודע!" הוא נחנק, כמעט צועק, "אני לא יודע, אני נשבע!" ג'ון לא נראה מקשיב, יד אחת סבוכה בשיער של פול ויד אחת על המותן כדי לשמור אותו יחסית קרוב, עדיין ממשיך את התקפתו.    

עם כל האימה של פול, הזין שלו היה גדל יותר על ידי השני. איך לעזאזל יכול להיות שהוא נהנה מזה בכלל? הוא מעולם לא הרגיש יותר גועלי בחייו, אבל עכשיו, גופו בגד בו. ג'ון הבחין זה, את היד על המותן של פול נע לחזית שלו, מלטף אותו במהירות. "מה אתה, זונה? אתה אוהב את זה? " הוא לעג, "אתה כל כך נוקשה." "לא!" קרא פול, נד בראשו למרות היד להחזיק ג'ון על שערו, "אני שונא את זה!" "היית מבקש שזה יקרה, הא? אני הכי טוב, ובחתיכת זבל כמוך לעולם לא אגע."    

פול התייפח בצורה מבולבלת, אם מכאב או רתיעה, הוא לא יכול לדעת. הוא צעק כפי שחש אותו לתוך ג'ון, טורק, מתנשף לאוויר כשהאיש השני רוקן את עצמו בתוכו. ג'ון הוציא את ידו משיערו של פול, מאפשר לפול להתמוטט על הרצפה המבולגנת בבגדים. "אני לא יודע איפה הם," הוא נחנק שוב בין היבבות. ג'ון התכופף וסטר לפול לפני שזרק הצידה את האזיקים. "טוב, בפעם

הבאה שאתה רואה אותם, תגיד להם שאני מחפש אותם, אה?" הוא שאל בקול מתוק להחריד, מרים את ראשו של פול על ידי שערו שוב, "אתה שומע אותי?" "כ-כן," פול השתנק, "אני אגיד להם." 

ג'ון גיחך לפני ששחרר את פול, מחליק את הבגדים שלו. "כדאי לך לנקות את עצמך. אתה מגעיל." הוא הסתובב ויצא מהחדר, סוגר אותה מאחוריו.    

פול משך את המכנסיים שלו בצורה הטובה ביותר שהוא יכול לפני שהוא עצמו התכרבל לכדור הדוק בפינה של החדר, קובר את ראשו לתוך ברכיו בבכי.