ליזי כתבה לנו פיק- ג'ון/פול, PG, אני והדר ביטאנו.
שימו לב- מנקודת מבטם של ג'ון ופול- כשהכתב נטוי פול הוא המספר.
תהנו 
עוד הייתי ישנוני כשראיתי אותו עומד בחוץ, נשען על המעקה של המרפסת. הסתכלתי עליו בשקט, לא רציתי להפריע לו לחשוב על מה שזה לא יהיה.
עמדתי שם כמה דקות, ואז נכנסתי לחדר האמבטיה.
-
התעוררתי מוקדם, התמתחתי והתיישבתי על מיטת היחיד שלי, מפהק. ג'ון ישן במיטתו בצד השני של החדר.
זה כבר קבוע, החילוק הזה, אני וג'ון בחדר אחד וג'ורג' ורינגו בחדר השני. אולי זה כי בריאן חושב שבאמצע הלילה לי או לג'ון תהיה הארה ונכתוב שירים ומוזיקה עד אור הבוקר. יצאתי מהחדר לחלל המרכזי של הסוויטה במלון שבו שהינו בניו-יורק. יצאתי למרפסת הקטנה והדלקתי סיגריה.
כמובן שלא שכחתי את מה שקרה אתמול.
זה היה כשחזרנו למלון אחרי ההופעה, ואחרי כמה סיבובי שתייה מעניינים, ג'ון ואני נכנסנו לחדר.
הוא היה חצי מעולף. דחפתי אותו לתוך האמבטיה, פתחתי את הברז וחזרתי למיטה שלי. הוא יצא לאחר כמה דקות והתיישב על המיטה שלי, כשאני יושב לצידו. הוא אמר לי שיש לו משהו נורא חשוב לומר לי. כמובן שהוא היה שיכור, אז לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות. הסתכלתי עליו וגיחכתי, והוא התאמץ לפקוח את עיניו. לבסוף, כשעיניו היו פקוחות, הוא אמר "פול, חשבתי על זה הרבה... אני אוהב אותך." וחייך. הסתכלתי עליו. לרגע חשבתי שמה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן קורה, ואז נזכרתי כמה שיכור הוא ואמרתי לו ללכת לישון. חזרתי לשכב במיטתי ונרדמתי רק לאחר דקות ארוכות של חשיבה.
-
אני עדיין לא מאמין שאמרתי לו את זה אתמול. הייתי כול כך שיכור, אבל התכוונתי לזה, ועכשיו אין סיכוי שהוא יאמין לי. מהרגע שפגשתי אותו אני לא יכול להפסיק לחשוב עליו. בהתחלה הכרחתי את עצמי לחשוב שזאת רק חברות, אבל לבסוף הבנתי שזאת אהבה. בדרך כלל אני אומר לכולם בדיוק מה שאני חושב ותמיד יש לי תשובות לכל דבר שאומרים לי, אבל כשאני צריך להיות אמיתי איתו, משהו עוצר אותי. אני נהפך לילד קטן וביישן שמסתתר מאחורי אמו.
-
אני לא חושב שאני אוכל לדבר איתו על זה, כי הוא בטח יצחק עליי ויגיד לי שאני "הומו מחורבן". זה מה שתמיד אמרתי לעצמי במצבים שהיינו שנינו לבד.
-
כשיצאתי מהאמבטיה והתלבשתי, יצאתי למרפסת בעצמי. הוא הסתובב לכיווני ואמר, "בוקר טוב.". "גם לך." עניתי לו ונעמדתי לצידו. לאחר מכן עברו דקות ארוכות של שקט, לא ידענו מה להגיד. לאחר עוד דקה או שתיים עזרתי אומץ ואמרתי, "פול, אתה בטח תחשוב שאני משוגע או משהו כזה, אבל באמת התכוונתי לזה אתמול. אני באמת אוהב אותך".
-
"...אני באמת אוהב אותך." הוא אמר לי. לא האמנתי למה ששמעתי. סבלתי כול השנים האלו, אבל זה היה שווה את זה. הסתובבתי לכיוונו וחיבקתי אותו. שנינו הסתכלו אחד לשני בעיניים ולא הזזנו את המבט. לאחר כמה שניות הוא נישק אותי ברכות. זאת הייתה נשיקה חלומית... שפתינו התנתקו לאחר כמה שניות של חיבור. נשארנו מחובקים, מסתכלים אחד על השני, מחייכים. "גם אני אוהב אותך" אמרתי לו בשקט.
-
הוא אוהב אותי. וואו. הרגשתי כול כך טוב, כמו שלא הרגשתי מעולם. אני לא יודע מה יהיה בינינו בהמשך ומה בדיוק יקרה עם כולם, אבל לפחות אני יודע שהוא אוהב אותי, ואני יודע שכול פעם שאני אביט לתוך העיניים האלו, אני ארגיש יותר טוב, ואני אדע שיש מישהו שאוהב אותי.
האהא! אני אוהבת סוף טוב P:
בנות,
מצבנו קשה ואין לי סיפורים לפרסם. בבקשה תשלחו לי אם כתבתן משהו, ובבקשה תסתכלו קצת על הפוסט הזה- רעיונות, הצעות, בקשות.
גם אני אוהבת סוף טוב.
השבמחק