נוצ' כתבה לנו פולינדה! אכן כן.
אז לפרטים הטכנים-
פול/לינדה, סיפור בהמשכים, הט', PG. (בינתיים)
Bag O' Nails Nightclub
ישבתי על אותו כיסא מסתובב ליד הבר, וחיכיתי למרטיני שלי.
מאז שנשבר לה ממני ולי נשבר ממנה באתי לכאן. לא שזה מקום מיוחד או משהו; סתם עוד מועדון לילה, כזה שמתאים בדיוק לאלו שנשבר להם מבני הזוג שלהם.
הוא הגיע. הודיתי לברמנית בשקט, והוספתי טיפ די נדיב. היא נראתה אבודה, אולי זה יעזור לה בצורה כלשהי.
היא לקחה את התשלום, ואני לגמתי מהמשקה ששחרר אותי מהמציאות כל כך הרבה פעמים.
הוא צרב את הגרון שלי, הרעיד את זרועותיי, מעביר בי זרם של קור ואלכוהול בו זמנית.
החלטתי שלא להתרכז במשקה. ידעתי שזה רק יגרום לי לרצות לשתות יותר ממנו. וידעתי שאם אשתה מספיק מהחומר הזה, אמצא את עצמי מתחנן שהיא תיקח אותי חזרה. וברור שהיא תעשה את זה, כי כמו שאני מכיר אותה, גם היא יושבת ושותה עכשיו.
ואחרי שזה יקרה, אז שוב יעברו כמה חודשים, ושוב יימאס לנו, ושוב אמצא את עצמי כאן, ושוב אני אחזור אליה. והגלגל ימשיך להסתובב עד שאחד מאיתנו ימות, או שיפסיקו לייצר אלכוהול.
כדי למנוע אותו דבר נוראי (כי שנינו היינו צעירים, ותעשיית האלכוהול שגשגה), הפניתי את תשומת לבי אל הלהקה שניגנה מנגינת ג'אז, ללא יותר מדי רצון או כישרון.
הבטתי בבסיסט שלהם. הכלי שלו היה ישן, ולא נראה שהוא ממש הסתדר איתו. מסתבר שכמו נחמה, גם תחרות לא תימצא במועדון הזה. חשבתי לעצמי במרירות.
לגמתי בעצבנות עוד קצת מהמרטיני הארור, מקווה שרגשות האשם הכרוכים בשתיית הדבר הזה יהפכו לטשטוש החושים המוכר והטוב.
איזה אחת התיישבה לידי. היא נראתה בערך בגילי, אבל מיואשת הרבה יותר. היא זרקה מבט קצר לעבר היד שלי, שעוד אחזקה בכוס המרטיני, והוצאה ארנק מהתיק שלה.
"זה מרטיני?" היא שאלה אותי. הנהנתי.
"הוא טוב?"
"טוב מדי."
היא פלטה צחקוק קצר, ואני חייכתי אליה חיוך מאולץ. הברמנית הגיעה אליה, והיא הזמינה בירה.
הברמנית הלכה משם, והיא בהתה בקיר, נושכת את שפתיה. לגמתי בשקט, מתבונן בה. היא הייתה נראית דווקא בסדר, אם היא הייתה מורידה את ההבעה המיואשת עד כאב מהפרצוף שלה.
המרטיני שלי נגמר, אבל לא רציתי להזמין אחד חדש. הבטן שלי כאבה, וידעתי שאלכוהול לא יעזור לי עם זה.
אז הדלקתי סיגריה, והצעתי לה אחת. היא לקחה אותה והודתה לי.
הלהקה החלה לנגן שיר חדש. אני לא זוכר איך הוא נשמע, אבל אני בטוח שלא היה בו בס בכלל.
עשן הסיגריות של שנינו ושאר המיואשים ב Bag O' Nails Night Club הסתיר לי את הפנים, נותן לי הזדמנות להתחיל מחדש. ולא סתם; בתור מי שהייתי, ולא כמי שחשבו שאני.
אני פול, ועד אותו רגע תיעבתי לילות מאי.
קודם כל- נורא אהבתי.. אני כבר מחכה להמשך! P:
ודבר שני, ברוכה הבאה לבלוגנו הצנוע... XD
פולינדה? חיכיתי לזה, תודה XD
השבמחקאלוהים אדירים, פולינדה~~~~~~~~~~~~~~~~ DDDD:
השבמחקזה הולך להיות כ"כ טוב!
המשיכי כך! D:
מקסים!
השבמחקהוו תודה רבה רבה רבה! DDD:
השבמחקעשיתן לי ת’יום.
(ואני שמחה לגלות שאני לא היחידה שמבינה את גדולת השיפ הזה :P)
אהבתיוש... מחכה להמשך.. (:
השבמחק