ג'ון/בריאן, ג'ן,
נכתב ע"י ווינסטון. PG.
זה הפרק הראשון, ואני מקווה שבקרוב יהיו עוד... תהנו 
שני אנשים באפודות אפורות עישנו והשקיפו מתוך המרפסת בחדר 172 אל העוברים ושבים מתחתיהם.
שניהם ישבו בכיסאות נוח; אחד נשען לאחור, מתמתח, השני שקוע במחשבות כלשהן שהעסיקו אותו באותו זמן.
“אז, מי מושך בעיניך?” שאל ג'ון לאחר שאיפה ארוכה וממצה.
“מ-מה?” בריאן מצמץ פעמיים, מחליש מעט בטעות את אחיזתו בסיגריה
“מי מושך בעיניך? עומד לרשותך כל הרחוב למטה.”
“אם תפריע לי, תקבל יותר מכתבים לענות עליהם, אתה יודע" הוא התעשת.
פעם נוספת, הוא לא היה יכול שלא להתפעל מג'ון. מצד אחד-רוח שטות אינסופית של נער שהעזה להשתעשע ולשחק לידו כל פעם, ומצד שני הדרך שבה דיבר,
איך שהניח את המילים בפשטות,היה נראה כאילו הוא באמת מסוקרן, מתעניין. הבגרות במחשבה שלו בלטה למרחק.
“לא, ברצינות. מי מדליק אותך? מי עושה לך את זה? מי-” “הבנתי את הרעיון, לנון.”
לאחר שהשתיק אותו, בריאן העדיף להתעמק בסיגריה.
“מה עם זה?” הוא הצביע לעבר איש אדמוני שעבר ברחוב.
“אה, לא משהו"
“הנה, יש כאן קבוצה. אמרת שאתה אוהב בנים, לא? אז תגיד מי מוצא חן בעיניך!”
“זה שמשמאל לא רע" הוא נכנע למשחק של ג'ון.
“הזה בלבן? אתה צוחק? הוא צעיר!” וכמו תמיד בהתחכמויות של ג'ון, צביטה קטנה בלב הייתה בלתי נמנעת.
“מה עם ג'ני? היא לא קצת צעירה בשבילך?”
“טוב..”
“הא! תפסתי אותך!” כן, היה לו סיפוק מסויים מהעובדה שהצליח להחזיר ללנון מידי פעם. גם ג'ון הצטרף וגיחך. “אני רואה שהקבוצה מתחילה להשפיע עליך לרעה, עוד מעט תתחיל לעשות לנו שטויות"
“למזלי האפקט הזה פועל גם לצד ההפוך...אני לא יודע אם הייתי נמצא כאן היום אם לא הייתי מצליח לאלף אותך לשתוק מידי פעם"
“היי, תיזהר או שנחזור לימי התולעים במשקה" שניהם צחקו, נזכרים בשבועות הראשונים בהם בריאן נהיה האמרגן של הקבוצה.
איזה כיף להתחיל את החודש עם פיק כזה D:
השבמחק(רק עכשיו ראיתי שהתגובה שלי לא עלתה...)
השבמחקאיזה יופי!
צריך עוד סיפורי בריאן!