עוד פיק מקסים שנכתב ע"י מיה, PG-13. הפעם זה ג'ורג'/אריק קלפטון, עם קצת ג'ון/פול.
תהנו!
"ג'ורג'?" אריק היה שרוע על הדשא בגינה שלו, עם ג'וינט ביד וקופסת שוקולדים חצי ריקה פתוחה לפניו.
"מה?" ג'ורג', שישב בישיבה מזרחית לידו, הפסיק לרגע לפרוט על הגיטרה שלו ולקח שאיפה מהג'וינט שהדליק לעצמו כמה רגעים קודם לכן.
"חשבת פעם על ג'ון ופול?" אריק שאל בהבעה מהורהרת שככל הנראה הושפעה מהג'וינט.
"ברור שחשבתי עליהם, מה זאת אומרת? אני תקוע איתם יומיום למשך שעות באולפן! איך יכולתי שלא לחשוב עליהם?" ג'ורג' גיחך, מניח את הגיטרה שלו על הדשא. "אתה בהחלט עישנת יותר מידי היום, אריק!" הוא צחק.
"לא, אני מתכוון, חשבת על הקשר שלהם?" אריק זע במקומו באי נוחות.
"אריק, השיחה הזאת נהית הזויה! אני לא מבין מה אתה רוצה ממני." ג'ורג' הביט בו, משועשע.
"כשבאתי להקליט איתכם, הם... התנהגו באופן קצת חשוד." אמר אריק.
"הם די רבים אחד עם השני לאחרונה. זה בטח נראה לך משונה, אבל אני כבר התרגלתי. זה הכל בגלל יוקו הזאת." הבעה של גועל עלתה על פניו כשביטא את שמה.
"למה שהם יריבו בגלל יוקו?"
"כי פול מקנא." ג'ורג' הסביר.
"אבל איך שהם התנהגו... זו לא הייתה התנהגות של אנשים שרבים. הם נעלמו באמצע ההקלטות..." אריק נעץ מבט שואל בג'ורג'.
"הם הולכים לשתות. מאז שהם נפגשו הם רגילים לשתות ביחד." אמר ג'ורג'.
"ולמה אתה ורינגו לא הולכים איתם?" אריק שאל.
"הם צריכים את המרחב שלהם." ג'ורג' גיחך, ונדמה היה לאריק שהוא שומע מרירות בקולו.
"ולמה לוקח להם כל כך הרבה זמן... לשתות?" אריק שאל, ההבעה הערמומית שעל פניו שאבה השראה מהג'וינט, ללא ספק.
"כי הם אלכוהוליסטים?" הג'וינט החל להשפיע גם על מוחו המלא במחשבות של ג'ורג'.
"הם לא באמת שותים, ג'ורג'." זאת לא הייתה שאלה.
"לא, הם לא." ג'ורג' הסכים.
"אז מה הם עושים שם?" אריק שאל.
"שום דבר בכלל." אמר ג'ורג'.
"תגיד ת'אמת." אריק מלמל. "מה הם עושים שם, ג'ורג'?"
"את זה." ג'ורג' צחקק, או שאולי זה היה הג'וינט שצחקק, אריק לא היה בטוח. "הם עושים את זה."
אריק הביט בו, תדהמה ותימהון מתערבבים בהבעתו, מה שגרם לו להיראות משעשע ביותר. היה רגע של שקט, ואז אריק התרומם מעט, לקח חתיכת שוקולד מהקופסא ותחב אותה לפיו.
"מאיפה 'תה יודע?" אריק מלמל בפה מלא שוקולד.
"ראיתי אותם." ג'ורג' משך בכתפיו ולקח גם הוא חתיכת שוקולד, מתעלם מהמבט המסוכן שבעיניו של אריק.
"אוי, זה בטח היה לא נעים." אריק בלע. "מתי זה קרה?"
"בהמבורג. חלקנו חדר והם חזרו מהמועדון, שיכורים. הם חשבו שאני ישן. ידעתי שהם נוהגים לישון ביחד באותה המיטה, אבל לא תיארתי לעצמי לרגע שזה כולל סקס." ג'ורג' צחקק, נשמע לרגע כמו ילדה קטנה ולא כמו רוקסטאר שבנות נמרחות עליו והוא נשוי לדוגמנית.
"הם ידעו שאתה שומע ורואה הכל?" אריק שאל.
"כן, בטח. בבוקר הם קראו לי לדבר איתם. התברר לי שהם עושים סקס מאז שאמא של ג'ון מתה, הם התחילו עם זה כמה חודשים אחרי שהם נפגשו בפעם הראשונה. כשחשבתי על זה, זה לא הפתיע אותי במיוחד שג'ון יעשה דבר כזה בגיל שבע עשרה, אבל פול היה רק בן חמש עשרה והכרתי אותו כבר הרבה זמן והוא תמיד היה ילד טוב - עד שהוא פגש את ג'ון – אז כן, הייתי קצת בהלם." הוא חשב קצת לרגע ואז אמר, "אני לא מאמין שאני מספר לך. הם השביעו אותי לא לגלות לאף אחד."
"אפילו לא לרינגו?" שאל אריק.
"לרינגו הם סיפרו בעצמם. הם החליטו לחסוך ממנו את המבוכה שבלתפוס אותם על חם." ג'ורג' הסביר.
"אבל הם לא... אתה יודע, נכון, ג'ורג'?"
"לא, הם לא." ג'ורג' אישר.
"אז למה הם..."
"אני מניח שהם צריכים... משהו יותר." אמר ג'ורג', מהורהר.
"למה אתה מתכוון?"
"שניהם יתומים, אמא של ג'ון מתה כמה חודשים אחרי שהם נפגשו ואמא של פול מתה כמה זמן לפני כן, כשהוא היה בן ארבע עשרה. ההורים של ג'ון נפרדו כשהוא היה בן ארבע, אבא שלו נטש אותו ואמא שלו לא הייתה מסוגלת לגדל אותו, אז הוא גדל אצל דודה שלו, שהייתה די קפדנית איתו כשהוא היה נער. שניהם זקוקים למישהו שיקשיב להם, מישהו שיאהב אותם, מישהו שיעזור להם להתמודד עם הקשיים אחד של השני. זה שהם 'לנון ומקרטני מהביטלס' לא אומר שאין להם בעיות, אתה יודע. כנראה שהם מוצאים את מה שהם צריכים אחד בשני."
"אז זה לא רק סקס, מה שיש ביניהם."
"לא, זה לא." הסכים ג'ורג'.
השקט נמתח ביניהם כמו קו כמעט מוחשי של מבוכה מתחת לפני השטח.
"הם עדיין אוהבים אחד את השני?" אריק הפר את הדממה.
"הם תמיד אהבו. אני בטוח שהם עדיין אוהבים." אמר ג'ורג'.
"איך אתה יודע? הם אמרו לך?"
"לא. אנחנו לא מדברים על זה, על מה שיש ביניהם. אני פשוט רואה את זה."
"אפילו שלג'ון יש את יוקו? הוא לגמרי אובססיבי לגביה, לא? הדבר האחרון שהייתי מצפה ממישהו אובססיבי כמוהו הוא לבגוד בה."
"אני לא חושב שהוא מסתכל על זה כבגידה. אני גם לא חושב שפול רואה את מה שיש ביניהם כבגידה בלינדה. שניהם אוהבים מאוד את בנות הזוג שלהם... הם פשוט זקוקים אחד לשני. זה מקום המפלט שלהם מהעולם."
אחרי האמירה רבת המשמעות הזאת מצידו של ג'ורג', שניהם השתתקו, כל אחד שוקע אל השקט הפנימי שלו, אל תוך עצמו.
"ג'ורג'?" אריק מתיישב לצד ג'ורג' על הדשא ולוקח עוד שוקולד.
"מה?" ג'ורג' שואף מהג'וינט.
"אני חושב שאני לא צריך משהו יותר, יותר ממה שיש לי עכשיו. לא, אני לא צריך משהו יותר מאסיד." הוא חושב לרגע. "ושוקולד. אני לא צריך משהו יותר מאסיד ושוקולד."
"אתה מכור." ג'ורג' צוחק. "שוקוהוליסט קטן." והוא לוקח עוד שוקולד. אריק כבר מספיק מסטול כדי לא לנעוץ בו מבט.
"אז מה, גם אתה." אריק אומר, לוקח עוד חתיכת שוקולד כשהראשונה עוד נמסה בפיו.
"נכון, אבל אתה יודע טוב מאוד בעצמך ששוקולד זה טעם החיים." ג'ורג' צוחק.
"ואסיד." מוסיף אריק. "אסיד ושוקולד זה טעם החיים. ואני חושב ששנינו לא צריכים יותר מזה, ג'ורג'י." הוא חייך חיוך ערמומי וג'ורג' איכשהו הצליח לחזות במוחו את מה שקרה שנייה לאחר מכן.
הנשיקה הייתה ארוכה ומתוקה, טומנת בחובה עקבות של טעם של אסיד ושוקולד. טעם החיים.
וכשהם התנתקו אחד מהשני וחייכו, צצה מחשבה במוחו אפוף הערפל של ג'ורג': יש להם אסיד ושוקולד, אבל האם הם באמת לא צריכים משהו יותר?
חיחיחיחי.
השבמחקאני אוהבת את זה.
כל כך.
אסיד ושוקולד לשלטון! D:
תודה, שמחה שאהבת.
השבמחקאסיד ושוקולד לשלטון! XD
הו. ההההההו. זה כל כך מתוק. אני אוהבת את זה. :)
השבמחקנורא חמוד, נורא יפה ונורא נכון ^^
השבמחקתודה לשתיכן.
השבמחק