Title: Curious..?
Author: emmel14
Summary: John gets curious
פיק מתורגם של מעיין, PG, ג'ון/פול.
תהנו!
"היי פולי", אמר ג'ון בעודו נכנס אל הבית.
"היי ג'ון, מה אתה עושה פה?", פול שאל בבלבול.
ג'ון הסתובב והביט בו במבט עצבני.
"עצם היותי פה כל כך נוראי? רק רציתי לבלות קצת זמן עם החבר הכי טוב שלי, זה כזה נורא?"
פול הרגיש שהוא פוגע בחברו ומהר לומר, "לא, לאלאלא, לא התכוונתי לזה ככה, זה, זה פשוט... יצא?"
ג'ון הרגיש את הכעס מצטבר בו בעקבות מה שפול אמר.
"הו? אז אתה אומר שהנוכחות שלי דווקא כן מעצבנת אותך, לא?" ג'ון שאל והתקרב לעברו של פול.
פול נאנח והמשיך.
"ג'ון, אני מצטער על מה שאמרתי, לא התכוונתי לומר את זה ככה אבל אני חושב שאתה מגזים."
ג'ון הרגיש את הלסת שלו נופלת על הרצפה. פול חשב שהוא מגזים?!
'וואו, תודה רבה פול, אבל באמת, מגזים?!' ג'ון חשב לעצמו.
לאחר כמה דקות מצא ג'ון את קולו.
"אתה חושב שאני מגזים?" אמר ג'ון בקול צרוד. הוא ניקה את גרונו במהירות.
"כן, אתה מתחיל להתגונן..." פול אמר והתיישב על הספה.
ג'ון סובב את ראשו לכיוונו של פול והביט בו כאילו לפתע הצמיח ראש נוסף.
"מתחיל להתגונן?! אני לא באמת מתגונן ככה!" ג'ון צעק, הלך והתיישב ליד פול על הספה.
"אה באמת? אתה לא מתחיל להתגונן ככה, נכון?" פול אמר והביט בג'ון, עיניו מתבוננות בספר.
"אם אתה מתכוון לדבר איתי תסתכל עליי ותפסיק לקרוא, חתיכת מניאק!" ג'ון אמר. הכעס שלט בגופו עד כדי שהוא לקח את הספר מידיו של פול והשליך אותו לצד השני של החדר. מכיוון שמרת'ה הייתה ליד פול, היא רצה כמו כלבה טובה לעבר הספר, תפסה אותו בשיניה ורצה בחזרה אל פול כדי לתת לו את הספר.
פול חייך למראה המעשה, לקח את הספר והמשיך לקרוא. ג'ון הביט במרת'ה אך היא רק נבחה לעברו וכשכשה בזנבה.
ג'ון שילב את ידיו והחמיץ פנים. לפתע פול החל לגחך. בעודו מעביר עמוד, צחוקו רק התגבר. ג'ון הביט בו, מבולבל.
'מה כבר מצחיק אותו?' חשב ג'ון.
בשקט, הוא התקרב לג'ון, מנסה להשיג מבט חטוף בדבר שהצחיק את פול כל כך. הוא הזיז את ראשו לכיוון הספר, אך ברגע שראה אותו פול הוא שלח לעברו מבט זועם והפנה אליו את גבו, אז המשיך לצחוק.
'למה הוא מתנהג כמו כזה מניאק?' ג'ון חשב לעצמו כשניסה שוב להביט בספר. הוא זז מעט ומתח את ראשו כדי להביט מעבר לכתפו של פול, אך הוא הרגיש בתזוזת הספה, הסתובב וראה את ג'ון מאחוריו. אז נאנח, קם מן הספה, התיישב שוב במטבח והמשיך לצחוק. סקרנותו של ג'ון הוציאה ממנו את הטוב ביותר והוא התגנב אל המטבח, שם ראה את פול קורא. הוא עמד להסתכל, אך פול קם ונתן לג'ון מכה במצח בעזרת ראשו. ג'ון שחרר צעקת כאב קטנה בעוד שפול הסתובב לכיוונו.
"למה אתה עוקב אחריי? חשבתי שאתה כועס עליי." פול אמר, עדיין משפשף את ראשו לנוכח המכה שקיבל גם הוא.
"טוב, כן, אבל צחקת בלי סיבה ובכל פעם שהסתקרנתי ורציתי לקרוא גם אני פשוט חסמת אותי והמשכת לצחוק, ורק רציתי לדעת מה כל כך מצחיק אותך." ג'ון ענה בילדותיות ושילב את ידיו.
פול גיחך למראה התנהגותו של ג'ון וחיבק אותו.
"אוי ג'וני, אתה מתנהג כמו ילד בן חמש אבל אני עדיין אוהב אותך." פול אמר וצחק בשקט. ג'ון פשוט עמד בשקט, אז חיבק אותו בחזרה.
"אוי, אלוהים, ג'וני... תראה, אני מצטער טוב? אני מצטער על מקודם ועל מה שקרה עכשיו." פול אמר בשקט, עדיין מחבק את ג'ון, מעביר את ידו על גבו באיטיות.
"אה, אל תדאג, לא משנה מה אעשה ואיך אנהג אני יודעת שתמיד תאהב אותי." ג'ון אמר וחיוך קטן עלה על שפתיו.
הם נפרדו. פול לקח את הספר והראה לג'ון את העמוד בו קרא.
"תראה, אין שום דבר מצחיק בספר הזה, צחקתי כי הייתי מאושר." פול אמר וצחקק.
ג'ון הרים גבה למשמע המילים. "צחקת כי היית מאושר?" הוא אמר. פול הנהן. ג'ון נאנח והלך לעבר הסלון והתיישב על הספה בעוד שפול נשאר במטבח והכין לשניהם תה.
כשהבחין במרת'ה על הספה ליטף את ראשה ונאנח שוב.
"לפעמים אני לא מבין את הבעלים שלך, ילדה, אני חושב שאת היחידה שמבינה." ג'ון אמר בחיוך.
'לפעמים אני באמת לא מבין אותו', ג'ון חשב, צחקק לעצמו. אז שמע את פול קורא לעברו. הוא אמר שהתה מוכן וג'ון הלך אל המטבח.
'אבל בסוף אני חושב שזה שווה את זה.'
אווו, כל כך חמוד!
השבמחקיפה ^^
השבמחק