starting over, פרק 6. ג'ון/פול, PG-13.
כשכבר היה 9, הייתי צריך לזוז.
"אני בא איתך לשדה התעופה."
"אתה בטוח? לינדה תהיה שם."
"אין בעיה," הוא נישק אותי. "להפך."
נסענו לשדה התעופה, לינדה חיכתה לי שם. "פולי, התגעגעתי." היא נישקה אותי, וראיתי את ג'ון מאדים לצידי. "ג'ון לנון." היא אמרה וקצת צחקה. "טוב לראות אותך שוב." הם התחבקו.
"עבדתם על כמה שירים?"
"אחד או שניים... לא רציני."
"דיברנו, בעיקר..." הוא הוסיף.
"גם על-"
"כן, וגם על זה." חייכתי אלייה. "והכל בסדר עכשיו, למרות הכל."
"יפה יפה..."
ישבנו חצי שעה ודיברנו על שלושתנו, ראיתי שג'ון נרגע קצת.
'זו קריאה ראשונה לטסים ללונדון, הטיסה תצא בעוד חצי שעה'
"לינדה, אני הולך לשירותים רגע, תחכי לי פה ונעלה ביחד למטוס?" היא הנהנה.
"אני אבוא איתך." ג'ון אמר, ובא אחרי.
הגענו לשירותים ונכסנו לאחד התאים. "ג'וני... הכל בסדר."
"הכל מעולה." הוא אמר בשקט.
"די, הכל יהיה בסדר."
"כן,כן, אני יודע. זה פשוט שלינדה תהיה איתך, ואני לא..."
"אני אוהב שאתה מקנא." צחקקתי, וחיבקתי אותו.
"ושאני אהיה רחוק ממך." הוא קבר את ראשו בצווארי. "מתי תבוא שוב?"
"חודש מהיום, אני מבטיח."
"לא יותר.", "לא יותר..." נישקתי אותו.
"אני חושב שאני אבוא אליכם לפני..." הוא אמר בעיניים נוצצות. "עם יוקו ושון."
"כן," שמחתי. "תראו את החווה, את הילדים."
"כן..." הוא אמר בעצב.
"נקח לנו חדר באיזה מלון..." צחקתי. "גם זה!" הוא הרים את ראשו והתעודד.
"אני אוהב אותך." לחשתי. "גם אני, יותר."
חזרנו ללינדה, נפרדנו מג'ון בחיבוק, ועלינו לטיסה.
שבועיים לאחר מכן
קמתי מוקדם בבוקר, מתרגש מהידיעה שהיום ג'ון מגיע.
ישר התחלתי להאתרגן, הכנתי ארוחת בוקר גדולה, הערתי את לינדה והילדים, ולא הפסקתי לצחוק.
"פולי, תרגע קצת." לינדה צחקה.
"אני רגוע לגמרי..."
"ברור פול, ברור." היא המשיכה לצחוק. "כבר שנים שלא הכנת לנו ארוחת בוקר כזו, ועוד כ"כ מוקדם!"
"הם מגיעים היום, את לא מתרגשת?"
"בטח שאני כן," היא חיבקה אותי, והמשיכה. "אבל נפגשתם לפני שבועיים..."
"שנים שלא ראיתי אותו. אני פשוט צריך להשלים הכל... את יודעת, הוא היה החבר הכי טוב שלי, אני אוהב אותו."
"כן, אני יודעת."
"אני חושב שנסיע לבית בלונדון, נהיה לבד ונכתוב." הידקתי את החיבוק כשהרגשתי שהיא נרתעת מהרעיון. "כדי שהילדים לא ירוצו ויפריעו לנו... אנחנו צריכים קצת שקט כדי לכתוב. זה בסדר, נכון?"
"כן, אני מבינה, זה בסדר."
"צריך לצאת, הם נותחים עוד חצי שעה." אמרתי ויצאתי במהירות לכיוון הרכב.
"בנות, אנחנו נוסעים לשה, אליזבת' תשמור עליכם. נחזור עוד מעט..." לינדה צעקה בתוך הבית, ויצאה החוצה.
"לשדה התעופה." אמרתי לנהג, והתחלנו לנסוע.
הנסיעה פשוט לא נגמרה, כ"כ התרגשתי. החלטתי להירגע קצת. לינדה לא הרגישה עם זה כ"כ בנוח, ופחחדתי שתתחיל לחשוד.
הגענו, סוף סוף, וחיכנו ללהם בחדר מקבלי הפנים הפרטי ששרנו. אחרי 20 דקות הדלת נפתחה, והם נכנסו. זו הפעם הראשונה שראיתי את שון, והפעם הראשונה זה הרבה זמן שראיתי את יוקו. שון היה ילד מיוחד... שילוב מוזר בין ג'ון ויוקו, שכמובן הייתה יפנית. היה לו את האף של ג'ון, ואת הפרצוף העגול של יוקו. את יוקו לא שמחתי לראות אבל העמדתי פנים, התחבקתי איתה, "מתרגש" לפגוש אותה אחרי כ"כ הרבה שנים. ואז, באיחור אופנתי, ג'ון נכנס. בהתחלה הוא התחבק עם לינדה ששמחה מאוד לראות אותו, ואז הוא בא לקראתי.
"פולי!" הוא חיבק אותי. "טוב לראות אותך."
"גם אותך, לנון."
"התגעגעתי, אתה בסדר?" הוא הוסיף בלחש.
לקחנו את המזוודות ויצאנו למסדרון. יוקו ולינדה התחילו לדבר על השנים שעברו ועל הילדים, ושון נראה קצת אבוד, אבל ידעתי שהוא יתחבר לבנות, אז הכל יהיה בסדר.
"אני הולך לשירותים, לא רציתי להכנס לשירותים במטוס. מגעיל." ג'ון צחק.
"אני אבוא איתך." הסתכלתי עליו.
"תחכו לנו פה? יש שם כיסאות." הוא אמר, והצביע על מס' פספסלים קרובים.
"כן, אין בעיה." לינדה ויוקו הסכימו והלכו להתיישב כששון נרדם על הברכיים של יוקו.
הלכנו לשירותים, וכמו תמיד נכנסו לאחד התאים, בודקים שאף אחד לא רואה. "זה לא יכול להמשיך ככה..." הוא נישק את כולי.
"מה לא יכול?"
"הפגישות האלה. אני צריך אותך איתי כל הזמן, לא פעם בחודש."
"אה, כבר הבהלת אותי." צחקתי.
"לא לא... מקה... התגעגעתי אלייך כ"כ, אתה פשוט לא מסוגל להבין, אני... אלוהים. מקה! למה אתה לא מנשק אותי?!"
"כי אתה לא נותן לי!" צחקתי.
"אוקי, אוקי! הנה." הוא הפסיק, וקירב אלי את פיו.
צחקתי ונישקתי אותו, דוחף אותו אל הקיר. "הי, הי, תשמור את זה למלון!" הוא צחק.
"יש מקום יותר טוב..." נישקתי את צווארו. "הבית בלונדון, יש שם סטודיו, ואולפן הקלטת..." עברתי לעורף. "...ומיטה..." קברתי את ראשי בכתפו והרחתי אותו. "התגעגעתי, כמעט השתגעתי... נהיה ביחד שבועיים, שבועיים שלמים."
"רק אני ואתה, בייב." הוא צחקק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה