PG13 על אלימות ושפה
קלאוס וורמן\ג'ורג', ג'ון\ג'ורג'
קלאוס שאל את עצמו מדוע העובדה שג'ורג' היה צעיר יותר היוותה נקודת תורפה אצלו. מעולם לא הפריע לו לדבר עם ג'ורג', למרות שהוא היה מבוגר ממנו אפילו יותר מהאחרים. השיחות איתו היו תמיד מעניינות ומשעשעות, וקלאוס כבר ידע מזמן שהוא היה בוגר מאוד לגילו. הוא היה משוכנע שגם ג'ון והאחרים יודעים זאת. האם היחיד שלא היה מודע לכך הוא ג'ורג'?
הם נעצרו ליד הכניסה למבנה מוזנח למראה. ג'ורג' נכנס אל תוך חדר כניסה צפוף ומלוכלך ופנה אל אחת הדלתות הצבועות בצבע לבן מתקלף. קלאוס לא ידע אם הוא מוזמן לבוא אחריו, אך מאחר וג'ורג' אמר דבר הוא נכנס אחריו ועמד לידו בזמן שהוציא מכיסו מפתח ותחב אותו לחור המנעול.
הדלת נפתחה בחריקה והם נכנסו לחדר הקטן והמאובק ששימש כביתם של ג'ורג' והשאר.
ריח של טחב וסיגריות מילא את אפו של קלאוס.
ג'ורג' הדליק את הנורה הבודדת שהייתה מקובעת בתקרה, ולעיניהם נגלה הבלגאן שמילא את החדר הצפוף; בקבוקים, שקיות וקופסאות של סיגריות היו פזורות על הרצפה, ובגדים מגובבים בערימות על שתי מיטות קומתיים חלודות וספה קטנה וגבשושית אחת.
"אם תהיה ממש בשקט תוכל לשמוע את החולדות מכרסמות את הקיר." אמר ג'ורג' ובעט כמה בקבוקים מדרכו. הוא התיישב על הספה הקטנה כשפניו אל קלאוס.
קלאוס הביט בו בחזרה. הוא נראה עייף, שיכור ואומלל. קלאוס סגר את הדלת והלך להתיישב ליד ג'ורג', בגבו אל הקיר.
"אתה לא עייף?" הוא שאל.
"זה לא משנה."
זה היה די מוזר, לשבת ככה רק שניהם לבד. בדרך כלל היו עוד אנשים מסביב, מפטפטים וצועקים. עכשיו היה שקט. בתוך החדר היה קר כמעט כמו ברחוב.
"קלאוס..?" שאל ג'ורג' בהיסוס. קלאוס פנה להביט בו בשאלה.
"אממ, כשהיית בן 17.. היית.. היית מאוהב..?"
בטנו של קלאוס התהפכה.
"אני חושב שכן. למה אתה שואל את זה?"
"וזאת באמת הייתה אהבה? כלומר.. איך ידעת שזה מה שאתה רוצה?" שאל ג'ורג', מביט בקלאוס בעניין.
"טוב... פשוט ידעתי את זה. הרגשתי." הוא אמר בתגובה, תוהה לאן כל זה מוביל.
ג'ורג' נראה כאילו הוא מהרהר באמיתות הדברים. הוא הרים את רגליו על המיטה, מקפל אותן לפניו.
"וכשזה נגמר," הוא המשיך, שוקל את מילותיו בקפידה, "עדיין חשבת שזו הייתה אהבה?"
קלאוס חייך.
"למה אתה שואל אותי את כל זה?"
"אני רוצה לדעת."
קלאוס צחק למראה פניו של ג'ורג', כמו ילד סקרן שרוצה תשובות לשאלותיו.
"עדיין חשבתי... ידעתי שזו הייתה אהבה." הוא השיב בחיוך.
ג'ורג' פלט אנחה מהורהרת וחיבק את ברכיו.
"אתה רוצה לספר לי למה כל השאלות האלה?" קלאוס התקרב אליו בכמה סנטימטרים, כתפו הייתה כמעט צמודה לידו של ג'ורג', המונחת על אחת הברכיים שקיפל אל חזו.
שפתיו של ג'ורג' התעקמו לחיוך קטן.
"אולי בפעם אחרת."
תחושת מתח מוזרה התחילה לטפס מבטנו של קלאוס ועד לגרונו. הוא התקשה, משום מה, לנשום כרגיל. בשקט הזה.. כל נשימה, כל דפיקת לב, נשמעה חזקה פי מאה.
עיניו הכהות של ג'ורג' סרקו את פניו של קלאוס.
"אף פעם אי אפשר לנחש על מה אתה חושב.. אתה יודע?" הוא אמר בחיוך.
קלאוס צחק, בהקלה מסוימת. והוא חשב כל הזמן הזה שקל מאוד לדעת על מה הוא חושב. בכל פעם שהיה עם ג'ורג', הוא היה כל כך בטוח שהוא שקוף, שג'ורג' יודע.
"באמת?" הוא שאל, "אני חייב להודות שזה מפתיע אותי שאתה אומר את זה."
ג'ורג' עבר לשבת כשרגליו משולבות לפניו. בזמן שזז, נגעה ברכו ברגל של קלאוס. תחושה חמימה התפשטה מברכו ומעלה וגרמה לו להסמיק. הוא השפיל במהירות את ראשו.
ג'ורג' רכן מעט לעברו ושאל, "למה זה מפתיע אותך?"
"טוב.." מלמל קלאוס, עדיין לא מביט בג'ורג', "חשבתי שאתה יודע על מה אני חושב."
"אני לא יודע עלייך הרבה, בעצם."
"אולי עדיף ככה."
ג'ורג' לא אמר דבר. קלאוס הרגיש את מבטו וליבו פעם במהירות. מצד אחד, לעולם לא היה רוצה שג'ורג' ידע מה הוא מרגיש- כמה שהוא אוהב אותו, מה שהיה מוכן לעשות בשביל שיהיה שלו. הוא נחרד רק מהמחשבה שג'ורג' יגלה איך הוא מסתכל עליו, כמה הוא רוצה לנשק אותו.
ומצד שני.. הוא היה רוצה כל כך לספר לו, רק בשביל הסיכוי הקלוש שג'ורג' מרגיש את אותו הדבר. פעמים רבות מספור הוא דמיין איך זה היה אם ג'ורג' היה אוהב אותו בחזרה. הם היו שומרים את זה בסוד, כמובן. סוד מתוק של שניהם, מבטים, חיוכים, שרק הוא וג'ורג' ידעו מה פשרם.
קלאוס הרים את ראשו ונתקל במבטו של ג'ורג'.
ג'ורג' צחקק והניד את ראשו.
"מה?" שאל קלאוס, מחייך בהפתעה.
"אתה משגע אותי!" אמר ג'ורג' בייאוש מבודח, "יושב לך שם ושותק. למה אתה אף פעם לא אומר מה שאתה חושב?"
קלאוס קפא, החיוך עדיין מקובע על פניו. מבחוץ נשמע רעש עמום שהפר את הדממה.
"אתה רוצה לדעת, באמת?"
ג'ורג' הטה את ראשו הצידה.
"אני אעמוד בזה?" הוא שאל, משועשע.
קלאוס חייך, משפיל את עיניו.
"הייתי רוצה לחשוב שכן."
ואז הוא עשה את השטות הגדולה מכולן. הוא נישק אותו.
לרגע מאושר אחד הוא הרגיש את המגע של השפתיים החלקות על שלו, את הטעם של המר-מתוק של האלכוהול והסיגריות.
טריקת דלת הקפיצה אותו, הוא מיהר להתנתק משפתיו של ג'ורג', שנייה לפני שיד תפסה בצווארון מעילו ומשכה אותו אחורה.
"חתיכת הומו מחורבן!"
קלאוס נחת על הרצפה בחבטה כואבת.
הוא הביט למעלה וראה את ג'ון, פניו מביעות זעם ותיעוב עמוק. הוא ניסה לקום אך ג'ון גהר מעליו, מושך אותו לעמידה כושלת.
"מה לעזעזאל אתה חושב שאתה עושה?!" שאג ג'ון, אפו כמעט נוגע בזה של קלאוס.
קלאוס בהה בו באימה, לא מסוגל להוציא מילה.
"ג'ון!! תעזוב אותו!" נשמע קולו של ג'ורג' איפשהו מאחורי ג'ון.
קלאוס תפס בידו של ג'ון, מנסה לשחרר את אחיזתו.
"סוטה מזדיין שכמוך, הוא רק ילד!!"
ג'ון השליך אותו לכיוון הדלת.
"תעוף מפה! ואל תתקרב אליו יותר בחיים שלך!!"
קלאוס מיהר אל הדלת, מועד על בקבוק שהיה זרוק על הרצפה.
"עוף מפה!!!"
הוא פתח את הדלת בתנופה ורץ החוצה, טורק אחריו את דלת הכניסה המתפוררת.
הוא רץ ברחוב השומם, קול צעדיו מהדהד בין הבניינים, לא מעיז להסתכל אחורה. כמה שיותר רחוק מג'ון, כמה שיותר רחוק מג'ורג'.
לבסוף הוא נעצר, מכוסה כולו זיעה קרה. גופו רעד מהמאמץ, והוא התנשם בכבדות, כל נשימה מכאיבה וחותכת בחזה.
קלאוס פלט יבבת כאב, דמעות חמות החלו זולגות על פניו. הוא התמוטט על ברכיו, מתייפח ללא שליטה, קולו של ג'ון עוד מהדהד באוזניו.
הוא יכול היה להרגיש עדיין את טעם הנשיקה בפיו, הכול קרה כל כך מהר.
"אני כל כך טיפש..." הוא ייבב, מתכווץ בכאב, "אני כל כך , כל כך טיפש.."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה