PG-13, ג'ון/ג'ורג'/רינגו/פול/סיידי(מומצאת).. אבל לא סלאש. הט', סיפור רגיל...
הדר כתבה.
פרק שני ואחרון.
עשר וחצי בלילה.
המסיבה מתחילה. אורות, ריקודים, שתייה, אוכל. בעיקר עוגות. ג'ון אמר לכל האורחים [אבל לא לסיידי] לא להתקרב לעוגה אחת, כי היא מיוחדת במיוחד בשביל חברתו החדשה והראשונה של פול.
בינתיים, ג'ורג' קרא לפול ושניהם נכנסו לחדר של פול וג'ון. "מה קרה? המסיבה כבר התחילה", אמר פול. "כן, אני יודע, אני רוצה להראות לך משהו... זה ג'ון הביא לי, הוא צילם את זה היום בצהריים.."
פול הסתכל על התמונות. הוא עצם את עיניו והתיישב על המיטה שלו. הוא לא האמין... עד כמה עיוור הוא היה. 'לעזאזל', הוא חשב לעצמו. "אלוהים אדירים, אני אהרוג אותה!.." הוא צרח, אבל ג'ורג' הרגיע אותו ואמר:"זה בסדר, ג'ון ורינגו דואגים לזה. תתנהג כאילו הכל כרגיל, כלום לא קרה. אתה כאילו אוהב אותה עד שיגיע הרגע המתאים. אתה כבר תדע". פול הנהן ושניהם יצאו לגינה האחורית.
כשג'ון ראה אותם, הוא הרים כוס יין ואמר:"לכבוד פול, שסופסוף מצא מישהי שאוהב אותו באמת, ולא רק רוצה אותו בגלל הכסף שלו או הרכוש שלו או היופי שלו או בגלל שהוא ביטל. לחיים!" הוא הסתכל עליה במבט ציני ביותר, אך הסתיר זאת בחיוך רחב ומלא אושר מזויף, והיא כמובן, לא הרגישה שהוא מזויף.
הוא חתך חתיכה מהעוגה ה"מיוחדת" והביא אותה לסיידי. "זה בשבילך, עלמתי. על כך שאת כ"כ אמיתית וכ"כ חמודה. הכנתי במיוחד בשבילך". היא חייכה אליו חיוך קטן ולקחה את החתיכה, נתנה ביס קטן... "המ... נחמד. מה שמת בפנים?"
"המ, בואי נראה... סוכר, מעט מלח, קמח... 5 שומים גדולים, עין שלמה של פרה, חרקים מעוכים, דבק ו.. אה, כמובן... לא מעט צרכים של מרת'ה". היא הפסיקה לאכול מזה. ירקה הכל ופלטה צרחה גדולה.
"מה קרה, אהובה שלי?" שאל פול, מנסה להסתיר את כעסו כמה שיותר. "שמעת מה הוא שם לי בתוך העוגה?!" "מה... לא... זה נראה כמו שוקולד, לא?" "לא!! זה הקקי של הכלבה שלך!" "ז"א שלך?" שאל ג'ון, ציני ככל שהיה יכול להיות.
רינגו לקח כוס יין, התקרב אל סיידי, שפך עליה את כל היין, "כאילו" בטעות. "רינגו! מה אתה עושה!?" היא צעקה עליו. "אוי! אני מצ-ט-ער!! הנה, תני לי לנקות לך את זה..." הוא לקח מטלית לחה והתחיל לנגב. ג'ון בינתיים הלך לצד ועשה כמה דברים. "רינגו... למה המטלית לחה?" היא שאלה בעצבנות. "אה... אוי...! זו המטלית שאיתה ניגבתי את הפיפי של מרת'ה מהרצפה! אני מצ-ט-ער!! תני לי לעזור לך לנקות את זה...!" הוא קירב את ידו אך היא דחתה אותו. "לא... תודה, רינגו.." היא ניסתה לא להתפקע מכעס.
ג'ון סיים את מלאכתו. היה בידו דלי גדול ובו מעורבבים דברים מגעילים למיניהם ומים. הוא נעמד מאחורי סיידי ושפך הכל על ראשה. סיידי עכשיו הרגישה מושפלת, בעיקר שפול מתפרץ מצחוק בפרצוף שלה, וכל שאר האורחים, והיא הסריחה מכל הדברים שעשו לה ג'ון ורינגו.
היא הסתובבה אל ג'ון. היא נראתה כועסת מאוד. ג'ון, מצידו, צחקק והביט בה במבט מלא ערמומיות והנאה. "איך אתה מעז?!" "איך את מעזה בכלל להראות את הפרצוף שלך פה? אחרי כל מה שעשית, או רצית לעשות, בכל מקרה!" הוא אמר, כמעט בלחישה. פניה נעשו אדומים מכעס. היא הסתובבה אל פול וצעקה: פול! ראית מה הוא אמר לי?! תגרש אותו!" "לגרש אותו? את לא מתביישת? מי שאגרש אותו עכשיו, סיידי, זו את. בבקשה, צאי מפה, ואל תחזרי" אמר פול ברצינות רבה.
סיידי הסתכלה עליו במבט כזה, אבל זה לא הזיז לו. לא אחרי שעשתה לו את מה שעשתה. היא לא תעבוד עליו. לא הפעם. אחרי שהיא הבינה שהמבט לא עובד, היא קמה בכעס, אמרה "אתם לא כאלה טובים כמו שאתם חושבים! שמעתי להקות כ"כ הרבה יותר טובות מכם!" ג'ון התפרץ בצחוק לכמה שניות בצחוק הציני ביותר ששמעו חבריו מימיהם, ואז הפסיק ואמר "לכי כבר", הפעם ברצינות. והיא אכן הלכה.
למחרת
פול ניגש אל ג'ון, שישב על יד השולחן במטבח ואכל קורנפלקס. פול התיישב לידו.
"המ... ג'ון, רציתי לומר לך משהו...". ג'ון לא נראה מופתע בכלל. להיפך, אחרי שסיידי עזבה אתמול, הוא צפה את זה מראש.
"אני מצטער על אתמול... הייתי צריך לדעת..." "זה בסדר, פולי. זאת לא הייתה אשמתך" "כן, זו כן. לא הייתי צריך להביא אותה הנה מלכתחילה..." "ויש לך עוד מה לומר לי?" שאל ג'ון, וחייך חיוך רחב.
"כן, ג'ון, אמרת לי". "ו...?" "ואתה גאון". "ו...?" "ואני לעולם לא אביא לכאן עוד איזו מעריצה מהרחוב" "ו...?" "מה ו..?! מה עוד יש לי לומר?" "אין, סתם רציתי לראות איך תגיב".
שניהם צחקקו, ג'ון חזר לאכול, פול ירד לסטודיו, ורינגו וג'ורג' הסתכלו בטלוויזיה.
מוסר השכל: אל תסתכלו בקנקן, אלא מה שיש בו. סתם, לא. טוב, גם אבל לא רק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה