starting over, ג'ון/פול, PG-13.
מה שהכי מצחיק מכל הסיפור זה שאני מתלוננת כל הזמן עד כמה זה קיטשי,
ובכל זאת זה הולך ונהיה קיטשי מרגע לרגע, מפרק לפרק, ממשפט למשפט. פשוט עצוב. אבל לפחות אני מצליחה לצאת מזה טוב, לא? P:
אני לא יודעת אם כבר אמרתי את זה, אבל זה סיפור ישן שלי.. לפני חודשיים-שלושה, אולי קצת יותר. ובחודש האחרון הרגשתי שיש אצלי שיפור די משמעותי, אז זה עוד תקוע אי-שם מאחורה.
"הוא לא חזר עדיין?" יצאתי מהשירותים, ושאלתי את יוקו ולינדה, מצחקק.
"אתה יודע... התאפק כל הטיסה." יוקו ענתה וצחקה גם היא.
אחרי כמה דקות ג'ון חזר, ונראה טוב יותר מקודם. "ניסע?"
"ניסע." הסכמתי. "אני וג'ון ניסע לדירה השנייה שלנו בלונדון ונתחיל לכתוב קצת. תסעו ותבלו ביחד, אל תתנו לנו להפריע לכם."
"אין בעייה, רק מתי תחזרו?" יוקו שאלה.
"מחר בבוקר-צהריים, אל תדאגו לנו." ג'ון התפרץ. "בשביל לכתוב אנחנו צריכים קצת שקט..." הוא אמר והסתכל עליי.
"כן, בטח." הסכמתי במהירות.
נכנסו לאוטו והתחלנו בנסיעה הביתה.
כשהגענו, מיהרנו לעלות למעלה כדי שסוף סוף נוכל להיות ביחד, לבד. בקושי הצלחתי לסגור מאחורינו את הדלת וכבר הוא הצמיד אותי לקיר, ונישק אותי.
"רגע, שנייה, תן לנשום," צחקתי. "לפתוח תריסים, חלונות.. משהו..."
"כן,כן, בסדר, מה שתגיד." הוא הוציא לי לשון, והלכתי לארגן הכל.
"לא הספקתי לסדר, מצטער אם הכל מבולגן."
"הדבר היחיד שאכפת לי זה שאתה פה."
"טוב, ג'ון, תחזור לעצמך ברגע זה! אני רוצה אותך מגעיל וציני כמו תמיד. שמעת?" צחקתי. "ואתה עוד צריך להשפיע עלי לרעה... לא יאומן."
"אל תדאג בקשר להשפעה לרעה, כן? אני כבר אדאג לזה." ג'ון אמר משועשע, ולפתע נהיה רציני. "אתה באמת רוצה שאני אחזור לעצמי?", "ברור."
"טוב, אז הרצפה מטונפת, ויש כאן ריח של חתול רקוב."
"לא עד כדי כך..."
"ריח של פרחים ממש.", "יותר טוב." צחקתי ונישקתי אותו שוב.
ג'ון הסתכל מעבר לכתף שלי, וראתה את המיטה הגדולה שעמדה באמצע החדר. הוא גרר אותי אלייה, ונשכב מעלי, מוריד לי את החולצה. "חיכיתי לזה, כ"כ."
"ממ... גם אני, אני צריך אותך כ"כ..."
"בשביל זה אני פה."
"מה אני אעשה בלעדיך?"
"באמת רציתי לדבר על זה... על לינדה, על יוקו..."
"כן..."
"נועדנו להיות ביחד, אני חושב.", "תהיה בטוח."
"כן. וזה מדהים, אני באמת אוהב אותך. אבל אני לא רוצה שנשלה את עצמנו... ראיתי את שון, והוא באמת ילד מדהים... ויוקו, היא כ"כ אוהבת אותך. אי אפשר לעזוב הכל."
"אני יודע, אני מבין. שלא תחשוב שלא קשה לי, אבל פשוט הבנתי שזה המצב..." אמרתי ונישקתי אותו.
"ג'וני..." הוא נישק אותי. "תשיר לי?"
"מה?"
"כן, הרבה זמן לא שמעתי אותך שר."
"טוב... אם אתה כ"כ רוצה." צחקתי. "מה לשיר?"
"לא יודע, תבחר אתה."
"ממ..." נעצרתי לרגע, וחשבתי. "If I fell in love with you..."
הוא הידק את החיבוק, וראיתי שהוא בוכה.
"פול...", "עברו כ"כ הרבה שנים מאז, הכל השתנה...", "הכל? אנחנו לא השתנינו."
"כן, אבל אתה יודע... אני וג'ורג' כבר לא בקשר טוב, ורינגו... ואתה כ"כ רחוק כל הזמן, והביטלס התפרקו, הכל קרה מהר כ"כ, הכל השתנה."
"חשבתי על העניין הזה המון."
"באמת? זה נראה כאילו לגמרי שכחת מזה, התעלמת מזה לגמרי."
"זה מה שרציתי שיחשבו, לא מה שבאמת היה."
"טוב... הצלחת, אני חייב להגיד. לשיר I don't belive in beatles באותו משפט עם I don't belive in Hitler, לא יפה מצידך." פול התגרה בו.
"אמרתי הרבה דברים..." נישקתי אותו. "הדהים אותי איך הכל התהפך. היינו כמו משפחה, ועשינו מוזיקה מטורפת, יכולם אהבו אותנו... ואז הכל נעלם."
"כן..." הוא נצמד אלי עוד יותר.
"אבל עכשיו הוכחנו שאפשר להחזיר הכל אחורה, אתה לא חושב?"
"זה לא כ"כ פשוט."
"לא אמרתי שזה פשוט. אבל רק צריך לנסות... בוא נתקשר לג'ורג' ורינגו, ניפגש איתם... וזה לא אומר שנצטרך להקליט איתם." אמרתי, וראיתי שפול מחייך.
"כן, ננסה."
"אולי אם אני אשכב עלייך ככה," הוא אמר, והתהפך מעלי, מוחץ אותי אל המזרון. "ולא אתן לך לזוז..."
"מה עשיתי?" צחקתי וניסיתי להשתחרר.
"כלום." הוא נלחם בי. "אתה פשוט נחמד."
"אה, וןב לדעת." נרגעתי ונתתי לו לשכב מעלי, מרגיש את הכובד שלו ואת הנשימות שלו על פניי. אחרי כמה דקות שהוא לא זז ואני נשמתי בקושי, הבנתי שהוא נרדם. "ג'וני, ג'וני... תתעורר..."
"מממ..."
"תתעורר לאב." הוא התמתח, ופתח את העיניים. "פולי... אני שוכה עלייך." הוא חייך אלי ונשכב לצידי.
"ב-א-מ-ת?! לא שמתי לב." צחקתי. "בקושי נשמתי."
"אל תתבכיין, כן? הכל באשמתך." הוא נישק אותי.
"כן כן, שמענו עלייך. רוצה ארוחת... בוקר/צהריים/רב, מה השעה בכלל?" אמרתי והסתכלתי דרך החלון, מנסה להבין מה השעה.
"אחר הצהריים, אני חושב. אני אשמח, נלך הכין?"
"לנון? ממתי אתה יודע לבשל?" אמרתי מופתע.
"יש הרבה דברים שאתה לא יודע." הוא נישק אותי שוב וצחק. "למדתי כשיוקו התחילה לעבוד... יש ביצים?"
"יש הכל... עשית קניות שלשום."
"או-אה, אני מבין שחשבת על הכל. אז בוא נכין ארוחה גדולה, אני רעב."
לצערי, המשך יבוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה