ואחרי... חצי חודש, אני חושבת- פרק שמונה לסטרטינג אובר.
שמיני ואחרון, הללויה!
אני רואה שהבלוג מתקדם בזכות פרודנס... אפילו יותר תגובות! מחיאות כפיים XD
אני מצטערת שאני לא מעדכנת וזה,
אבל פשוט אין לי זמן... סליחה.
ונחזור לענייננו-
ג'ון/פול, PG-13.
שבוע לאחר מכן
"די, אני כבר לא יכול לעבוד על השיר המטופש הזה עוד, נמאס לי."
"כבר הקלטנו שלושה. מספיק, לא?"
"לגמרי מספיק..." התיישבתי, לקחתי את הגיטרה האקוסטית והתחלתי לנגן.
"ג'וני, מה זה?"
"מה? זה? כלום..."
"זה יפה, באמת! מה זה? אני רוצה לשמוע." הוא התעקש.
"בסדר, בסדר, רגע..." צחקתי.
"All my little plans and schemes
Lost like some forgotten dream
Seems like all I really was doing
Was waiting for you"
הוא הסתכל עליי. "זה מדהים, תמשיך..."
"אני לא בטוח..." אמרתי, אבל כשראיתי את המבט בעיניו, המשכתי. "It's real love, it's real..."
"Real love?"
"מילים מפגרות, אני יודע."
"די עם זה, נו. זה מעולה." קמתי מהכסא של הפסנתר, והלכתי לקראתו. "דווקא אהבתי את המילים. פשוטות, אבל יפות."
"אה, תודה..."
"מתי כתבת אותו?" התיישבתי על הרצפה מולו, והחזקתי את ידו.
"ממ," הוא מילמל. "אתה יודע, פה ושם."
"על יוקו?" גיחחתי.
"אוי, תגיד תודה ותשתוק."
"אף פעם לא כתבו לי שיר כזה." נישקתי את ידוץ
"כתבתי לך הרבה שירים."
"אבל לא כזה..."
"אפשר לחשוב, 'לא כזה'. 'בלהבלהבלה אני אוהב אותך בלהבלהבלה אתה הכל בשבילי, בלהבלהבלה.' הכל אותו הדבר." הוא צחק.
"הוא כן, הוא אמיתי. "
"היי! אתה מעליב אותי עכשיו!" הוא צחק. "כל השירים שכתבתי לך היו אמיתיים!"
"גם How do you sleep?" הוצאתי לו לשון.
"בטח שגם How do you sleep. איזו מין שאלה." הוא התכופף ונישק אותי, אז משכתי אותו אלי והפלתי אותו על הרצפה לידי. "מה אתה עושה? זה כואב!"
"מחבק אותך, זה הכל." צחקתי, והוא חיבק אותי בחזרה.
"אני לא אצליח לשכוח אף פעם את היום ההוא כששמעתי את How do you sleep..."
"בצדק."
"קניתי את כל התקליטים שלך, אתה יודע? את Live in toronto, את הPlastic ono band,"
"אה, אז שמעת את Iv'e seen religion...?" הוא קטע אותי משועשע.
"כן, ואני חייב להגיד זה החמיא לי שאתה מתייחס אלי כדת!" צחקקתי. "אה, כן, ומודה שאתה חלק ממנה..." נישקתי אותו, והמשכתי. "בכל מקרה, הייתי די אובססיבי כלפי זה. כל הזמן חיכיתי לתקליטים החדשים שלך, ורצתי לקנות אותם איך שהם הגיעו לחנויות... וגם ביום שImagine יצא רצתי לחנות, ואז שמעתי את זה."
"כן..."
"ובאמת אהבתי את רוב השירים. Imagine מדהים, Crippled inside עם מסר מעולה... וI Don't Wanna Be a Soldier לגמרי התאים לך... וJealous guy... אני זוכר שחיפשתי רמזים שזה עליי. חייתי בסרט..." צחקתי בעצב. "ואז הגעתי לHow do you sleep. אני זוכר שלאט לאט הבנתי שזה עלי... ואז הבית האחרון הגיע, ו-" נעצרתי. "אני ממש מגזים עם זה, הא?"
"ממש לא, פולי. אני רוצה לשמוע הכל, ואז גם לי יש כמה שאלות." הוא נישק אותי, והנהנתי אליו.
"הבנתי שזה עליי, ואז הגיע הבית האחרון, וזה שבר אותי. סופית, אני חושב."
"אני כל-כך מצטער..." הוא עזב אותי והתיישב מולי, מניח יד על רגלי.
"But pretty soon theyll see what you can do... אתה לא מבין כמה קיללתי אותך באותו זמן." ראיתי שהוא מרגיש עם זה לגמרי לא נוח. "ומאז הפסקתי לעקוב אחרי מה שעשית. הפסקתי לקנות תקליטים שלך, ובכל פעם שדיברו עלייך ברדיו ובטלוויזיה העברתי תחנה... איבדתי תקווה באותו רגע. עד א עוד חשבתי שתרצה אותי שוב."
"אבל אני אוהב אותך כל-כך..." הוא ניגד דמעה שהתחילה לזלוג על לחיי.
"אני יודע, אני יודע. וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. כשחיבקת אותי ולא רבת איתי בהופעה בטיים שקוור, כשאמרת לי שאתה מצטער, שבכלל קינאת... שמחתי יותר מאי-פעם, שלא נדבר על זה שאמרת שאתה אוהב אותי ונישקת אותי..." צחקתי, מנגב את הדמעות.
"בוא הנה..." אמרתי, וחיבקתי אותו. "אני פשוט... לא, אני כל-כך מצטער. פאקינג מצטער. פגעתי בך, הבן-אדם היחיד שאהבתי ובאמת אהב אותי, רק בגלל שטות כמו יוקו... לא עצרתי את עצמי, עזבתי אותך. ואני באמת מצטערת שהיית לסבול את כל זה. אני באמת אוהב אותך, יותר מתמיד, ואני לא מסוגל לראות אותך ככה... בבקשה תסלח לי." נישקתי אותו ולחשתי לו אוזן שוב פעם כמה אני מצטער, כמה אני אוהב אותו, ושאני לא אפגע בו שוב. לא משנה מה יקרה.
"גם אני אוהב אותך..."
"היי, סוף סוף אתה אומר לי את זה!" נרגעתי. "אפשר שוב פעם?"
"נחשוב עלייך." צחקנו.
"אציתי לשאול אותך קודם... למה כתבת את Dear friend?"
"למה...? כי אחרי ששמעתי את How do you sleep כעסתי על עצמי שאני עדיין אוהב אותך. לא האמנתי שאני יכול להיות כזה מפגר..."
"אן, אתה מפגר..." צחקתי. "לגמרי התעללתי בך. אבל אני מודה כל יום שלא שכחת אותי. אחרת מה הייתי עושה?" נישקתי אותו שוב, וישבנו מחוברים כמה דקות, עד ששברתי את השקט. "וJealous guy באמת עלייך, אגב." חיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי.
וואו. זה ישן, וזה קיטש. אני כבר לא כותבת ככה מזמן. :|
למזלכם זה הפרק האחרון, שמחה וששון. לא נצטרך לסבול יותר ולשאת את כל ה.. קיטש המתפרץ הזה. ווהו D:
רציתי להגיד שהפאנפיקים האחרונים שפורסמו פשוט מעולים.
יאנג בלאד, הפמסלאש, בויז, מזוייפת, התפוררות(וצוף, אני חייבת להגיד שהסוף הפתיע אותי XD), איי ג'סט דונט אנדרסטנד הקצרצר... טובים אחד אחד... אני מסתכלת על הכל ומתגאה, באמת P:
יערה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה