ג'ורג' בארץ הפלאות (ג'ורג'ון)

ג'ורג'ון (הא!), PG.

הדר כתבה, וצוף היא הבטא (וואו, היא לא ביטאה הרבה זמן.)

פרק ראשון.

---

ג'ורג' פקח את עיניו. הוא מצא את עצמו שוכב על הדשא, בבגדים של אתמול. 'איפה אני?...' הוא שאל את עצמו, קם והסתכל סביבו.

"אוי ואבוי! אני מאחר! המלך יהרוג אותי!" הוא שמע קול מוכר מאחוריו, וראה אדם בבגדי ארנב לבן עם שעון ישן ביד.

"...רינגו?!" הוא נדהם. האיש בבגדי הארנב נראה בדיוק כמו רינגו, רק ארנב.

"רינגו? מי זה רינגו? אני לא מכיר שום רינגו. אני לא רינגו!" הוא אמר בקול מהיר ולחוץ. מיד לאחר מכן, הארנב התחיל לרוץ.

"רגע, רינגו! חכה לי!" ג'ורג' צעק לו והתחיל לרוץ אחריו. רינגו-הארנב לא שמע אותו ומלמל לעצמו "אוי לי! אני מאחר! אני ממהר! אני חייב לרוץ למלך!". לפתע, ג'ורג' הבחין שהוא נעלם לתוך חור באדמה, ועקב אחריו.

 

ג'ורג' קפץ אחריו לתוך החור. כשנחת הוא לא הרגיש שום כאב, מסיבה לא מובנת. הוא הסתכל סביבו וראה מפתח. מפתח זהב קטן. הוא לקח אותו, וראה משמאלו דלת. 'מעניין מה יש מאחורי הדלת הזו...' ג'ורג' חשב לעצמו והכניס את המפתח למנעולו. הדלת נפתחה.

 

הוא ראה גן גדול ויפה, מלא בפרחים, דשא ירוק, עצים ולבלוב, אבל הדלת הייתה קטנה מדי בשביל שיוכל להיכנס דרכה. הוא נעל את הדלת שמלפניו, הלך מעט אחורה ונתקל בשולחן. על השולחן היו בקבוק מים וחתיכת עוגה טרייה. 'זה נראה טוב...' הוא חשב לעצמו ולקח את הבקבוק. להפתעתו הוא גילה שיש על הבקבוק פתק האומר "שתה אותי". ג'ורג', שהיה צמא, עשה ככתוב ולגם מהבקבוק לגימה אחת. פתאום הוא הרגיש מוזר.

'למה החדר נהיה גדול כ"כ?' הוא חשב לעצמו. אבל לא היה זה החדר שגדל-היה זה הוא שקטן. במידה זו של גודל הוא יכול היה להיכנס דרך הדלת לגן היפיפה שראה.

אבל המפתח נשאר על השולחן, והדלת הייתה נעולה.

 

'שיט...מה אני אעשה עכשיו?' הוא חשב לעצמו והסתכל על השולחן. הוא הרים את ידו והצליח לקחת את העוגה. "אכול אותי", היה כתוב עליו. ג'ורג' לא היסס ונגס בעוגה. פתאום הוא שוב הרגיש מוזר. הוא החל לגדול ולגדול, עד שהיה גדול מדי אפילו בשביל החדר. 'נו, באמת. טוב, לפחות למדתי לקח- לא להקשיב לכל פתק שאני רואה. למרות שזה טיפשי שעשיתי את זה עד עכשיו...אויש, נו. אל תדבר לעצמך, ג'ורג'. אה, שיט'. הוא הרגיש די מטופש בסיטואציה בה היה. הוא ניסה להזדקף והוציא את ראשו בקושי מן החור, ולבסוף הצליח להוציא את עצמו בהריסת כל המקום והתיישב על דשא.

 

רינגו-הארנב, שעכשיו נראה כמו זחל, התחיל לצעוק עליו שהרס את ביתו. "נו, אל תתעצבן. אני אקנה לך אחד חדש. איך אני הופך להיות שוב בגודל שלי?" "עוד..שלוש...שתיים, אחת!" הארנב אמר, ומיד לאחר שגמר לספור לאחור ג'ורג' חזר לגודלו הרגיל.

 

"אל כל הארנבים! אני עדיין מאחר! אני חייב לרוץ!" צעק רינגו-הארנב ורץ מהר עד שנעלם.

ג'ורג' התקדם לאיטו, ופתאום מצא את עצמו ביער. לאחר שגדל וקטן והתנמך וגבה עד לשמיים ובחזרה, ג'ורג' פשוט אמר לעצמו לא לאכול כלום עד שיגיע הביתה.

 

"הלכת לאיבוד, אני רואה" הוא שמע קול נשי מאחוריו. "פטי?!" הוא הסתכל על החתול בעל ראש של אישה שחייכה כל הזמן. "לא, אני לא פטי, למרות שזה שם שדי מתאים למה שאני. קוראים לי צ'שייר. אני יכלה להעלם וללכת לכל מקום שארצה. הדבר היחיד שלא נעלם אצלי הוא החיוך שלי". "כן...נחמד לדעת. את יכולה לומר לי בבקשה איך אני חוזר הביתה? אני רעב, אני עייף ואין לי כוח להישאר כאן".

"אל תדאג. אתה תצא מפה בקרוב. תלך ישר ותמצא את הכובען. הוא יעזור לך", היא אמרה, נעלמה וחיוכה נשאר על העץ.

 

ג'ורג' התקדם עד שהגיע לבית. הוא ראה שהדלת פתוחה והציץ פנימה. שם הוא ראה איש עם כובע כמו שהיה לו לפני כמה חודשים בסרט HELP. האיש הפנה את ראשו אל ג'ורג' וחייך חיוך מטופש.