ג'ורג'ון (הא-הא!), PG.
הדר כתבה, וצוף היא הבטא (אכן.)
פרק שני ואחרון.
ג'ורג' פקח את עיניו. הוא מצא את עצמו שוכב על הדשא, בבגדים של אתמול. 'איפה אני?...' הוא שאל את עצמו, קם והסתכל סביבו.
"אוי ואבוי! אני מאחר! המלך יהרוג אותי!" הוא שמע קול מוכר מאחוריו, וראה אדם בבגדי ארנב לבן עם שעון ישן ביד.
"...רינגו?!" הוא נדהם. האיש בבגדי הארנב נראה בדיוק כמו רינגו, רק ארנב.
"רינגו? מי זה רינגו? אני לא מכיר שום רינגו. אני לא רינגו!" הוא אמר בקול מהיר ולחוץ. מיד לאחר מכן, הארנב התחיל לרוץ.
"רגע, רינגו! חכה לי!" ג'ורג' צעק לו והתחיל לרוץ אחריו. רינגו-הארנב לא שמע אותו ומלמל לעצמו "אוי לי! אני מאחר! אני ממהר! אני חייב לרוץ למלך!". לפתע, ג'ורג' הבחין שהוא נעלם לתוך חור באדמה, ועקב אחריו.
ג'ורג' קפץ אחריו לתוך החור. כשנחת הוא לא הרגיש שום כאב, מסיבה לא מובנת. הוא הסתכל סביבו וראה מפתח. מפתח זהב קטן. הוא לקח אותו, וראה משמאלו דלת. 'מעניין מה יש מאחורי הדלת הזו...' ג'ורג' חשב לעצמו והכניס את המפתח למנעולו. הדלת נפתחה.
הוא ראה גן גדול ויפה, מלא בפרחים, דשא ירוק, עצים ולבלוב, אבל הדלת הייתה קטנה מדי בשביל שיוכל להיכנס דרכה. הוא נעל את הדלת שמלפניו, הלך מעט אחורה ונתקל בשולחן. על השולחן היו בקבוק מים וחתיכת עוגה טרייה. 'זה נראה טוב...' הוא חשב לעצמו ולקח את הבקבוק. להפתעתו הוא גילה שיש על הבקבוק פתק האומר "שתה אותי". ג'ורג', שהיה צמא, עשה ככתוב ולגם מהבקבוק לגימה אחת. פתאום הוא הרגיש מוזר.
'למה החדר נהיה גדול כ"כ?' הוא חשב לעצמו. אבל לא היה זה החדר שגדל-היה זה הוא שקטן. במידה זו של גודל הוא יכול היה להיכנס דרך הדלת לגן היפיפה שראה.
אבל המפתח נשאר על השולחן, והדלת הייתה נעולה.
'שיט...מה אני אעשה עכשיו?' הוא חשב לעצמו והסתכל על השולחן. הוא הרים את ידו והצליח לקחת את העוגה. "אכול אותי", היה כתוב עליו. ג'ורג' לא היסס ונגס בעוגה. פתאום הוא שוב הרגיש מוזר. הוא החל לגדול ולגדול, עד שהיה גדול מדי אפילו בשביל החדר. 'נו, באמת. טוב, לפחות למדתי לקח- לא להקשיב לכל פתק שאני רואה. למרות שזה טיפשי שעשיתי את זה עד עכשיו...אויש, נו. אל תדבר לעצמך, ג'ורג'. אה, שיט'. הוא הרגיש די מטופש בסיטואציה בה היה. הוא ניסה להזדקף והוציא את ראשו בקושי מן החור, ולבסוף הצליח להוציא את עצמו בהריסת כל המקום והתיישב על דשא.
רינגו-הארנב, שעכשיו נראה כמו זחל, התחיל לצעוק עליו שהרס את ביתו. "נו, אל תתעצבן. אני אקנה לך אחד חדש. איך אני הופך להיות שוב בגודל שלי?" "עוד..שלוש...שתיים, אחת!" הארנב אמר, ומיד לאחר שגמר לספור לאחור ג'ורג' חזר לגודלו הרגיל.
"אל כל הארנבים! אני עדיין מאחר! אני חייב לרוץ!" צעק רינגו-הארנב ורץ מהר עד שנעלם.
ג'ורג' התקדם לאיטו, ופתאום מצא את עצמו ביער. לאחר שגדל וקטן והתנמך וגבה עד לשמיים ובחזרה, ג'ורג' פשוט אמר לעצמו לא לאכול כלום עד שיגיע הביתה.
"הלכת לאיבוד, אני רואה" הוא שמע קול נשי מאחוריו. "פטי?!" הוא הסתכל על החתול בעל ראש של אישה שחייכה כל הזמן. "לא, אני לא פטי, למרות שזה שם שדי מתאים למה שאני. קוראים לי צ'שייר. אני יכלה להעלם וללכת לכל מקום שארצה. הדבר היחיד שלא נעלם אצלי הוא החיוך שלי". "כן...נחמד לדעת. את יכולה לומר לי בבקשה איך אני חוזר הביתה? אני רעב, אני עייף ואין לי כוח להישאר כאן".
"אל תדאג. אתה תצא מפה בקרוב. תלך ישר ותמצא את הכובען. הוא יעזור לך", היא אמרה, נעלמה וחיוכה נשאר על העץ.
ג'ורג' התקדם עד שהגיע לבית. הוא ראה שהדלת פתוחה והציץ פנימה. שם הוא ראה איש עם כובע כמו שהיה לו לפני כמה חודשים בסרט HELP. האיש הפנה את ראשו אל ג'ורג' וחייך חיוך מטופש.
"אל תגיד לי. אתה לא פול אלא סתם איש עם כובע כמו שלי, נכון?" "מי זה פול?" שאל. "חבר שלי...לא חשוב. איך אני מגיע הביתה? פטי...אה, אני מתכוון צ'שייר-אמרה לי שתדע לומר לי". "אז היא שיקרה, ידידי. מה שמך?" "ג'ורג'" "אה, יופי! הגעת בדיוק בזמן לשעת התה!" פול-הכובען צעק בשמחה ורץ למטבח ולאחר שניה אחת בלבד חזר עם תה אנגלי חם ומוכן לשתייה, וג'ורג' הסתכל עליו בהשתהות כשהגיש לו את התה. "אז, ג'ורג', מה אתה עושה בחיים?" "המ...שר ומנגן...אני בלהקה" "איך קוראים לה?" "הביטלס" "לא מכיר. החבר הזה שלך שדומה לי, הפול הזה, הוא איתך בלהקה?" "כן, הוא מנגן על באס" "מה זה באס?" "מה זאת אומרת מה זה באס?" "אין לי מושג מה זה. אצלנו מנגנים על קלפים, שחלקם עם שיערות סוס שפורטים עליהם. האס הוא הכלי עם הצליל הנמוך, תלתן הוא כלי הקשה, ויש קלף יהלומים בכל מני צבעים, שגם הצליל שלהם שונה". "אז...פול מנגן על אס... אני מנגן על...יהלום, חבר אחר על יהלום אחר והחבר הרביעי על...תלתן" הוא מלמל ולא כ"כ הבין את התחביר של המשפט, אבל נראה שפול-הכובען הבין. "נחמד. הו! עכשיו השעה שש! שעת התה הגיעה!". ג'ורג' הסתכל עליו במבט שואל. "אבל רק לפני רגע היה שש" "נכון, אבל אצלי כאן כל היום הוא שש, שעת תה!" הוא רץ שוב למטבח ביתר שמחה, כאילו שאב גז צחוק, והביא ספלים חדשים בהם תה אנגלי חדש. "טוב...אתה כנראה לא תאמר לי איך לצאת מהמקום המוזר הזה...אז אני אלך" "בסדר. תחזור אחר כך לתה?" "נראה כבר". פול-הכובען הסתכל עליו במבט שמח אך משוגע למדי, וג'ורג' רץ מהבית ואמר לעצמו:"זו הייתה מסיבת-התה המטומטמת ביותר שהייתה בה. והיא עוד הראשונה! עוד לקח- לא ללכת למסיבות תה".
לאחר שהתקדם קצת ביער, ג'ורג' שם לב לדלת על גזע עץ- לא סתם דלת, אלא דלת שמחוברת אליו ומובילה לאן שהוא. 'שום דבר כבר לא יפתיע אותי במקום הזה', הוא חשב לעצמו ונכנס דרך הדלת. לאחר כמה צעדים הוא גילה את החדר שהיה בו קודם, בביתו ההרוס של רינגו-הארנב, רק שהחדר עצמו לא היה הרוס כלל. הוא שוב נתקל בשולחן וראה שם את המפתח. הוא הסתכל על הדלת שניסה לפתוח, ולהפתעתו הייתה בדיוק בגודל שלו. הוא פתח אותה ונכנס דרכה לגן היפיפה שראה קודם.
הדבר הראשון שהבחין בו-או יותר נכון האיש הראשון שהבחין בו- היה המלך. ליד המלך היה רינגו-הארנב, שנראה לחוץ בדיוק כמו בהתחלה. גם המלכה הופיעה, ונעמדה על יד המלך. ג'ורג' זיהה אותם-המלך והמלכה הם לא אחרים מאשר ג'ון וסינתיה.
"כולם לעמדות! אנחנו הולכים להתחיל במשחק הקריקט!" פקד ג'ון-המלך.
הביאו לג'ון מחבטים שנהפכו לפלמינגו, כדורים שנהפכו לקיפודים וחיילים שנראו כחיילי-צעצוע.
"היי, אתה!" צעק ג'ון-המלך לעבר ג'ורג'. "אני?" שאל ג'ון. "כן, אתה. אתה תשחק בקבוצה שלי במשחק. עכשיו, בוא הנה". ג'ורג' התקדם לעבר ג'ון-המלך, ולרגע המחשבות של 'איך מתאים לו לחלק פקודות' רצו בראשו במהירות של רינגו-הארנב. אבל עכשיו, כמובן, הייתה לכך סיבה- ג'ון לבוש בבגדי מלך, וסביר להניח שזה בכלל לא ג'ון, כך שהמקום נראה לו מוזר יותר ויותר.
"אפשר לשאול אותך, אדוני, מהו שמך?" שאל ג'ורג' בשקט את המלך, שלא נראה סבלני במיוחד. "לא. אף אחד לא יודע את שמי, ואין סיבה שגם אתה תדע. עכשיו, לך לעמדה שלך ונתחיל לשחק". ג'ורג' היה רעב ועייף מדי בשביל לשחק, אז הוא ביקש פשוט לשבת בצד ולצפות במשחק. "בסדר גמור" השיב ג'ון-המלך, והורה לו לשבת על הספסלים שליד המגרש. ג'ורג' ראה שם את צ'שייר ורינגו-הארנב, והלך לשבת לידם.
אחרי שהמשחק נגמר, וג'ון-המלך ניצח במרמה, כי הוא הרי המלך, ואם לא יעשו כמצוותו הוא יצווה לערוף את ראשם, כולם הלכו לאולם גדול. האולם נסגר לפני שג'ורג' הספיק להיכנס אליו והוא ננעל בחוץ. לפתע הוא ראה את ג'ון-המלך מאחוריו.
"אתה רוצה לדעת את שמי?" שאל ג'ון-המלך. ג'ורג' היסס ולאחר כמה שניות הנהן. "אז בוא איתי".
ג'ורג' עקב אחרי ג'ון-המלך לחדר קטן שבסוף הגן.
ג'ון-המלך סגר אחריהם את הדלת. "זה אני" הוא אמר לג'ורג' ההמום, ונישק אותו.
שוב ג'ורג' פקח את עיניו. הוא הופתע למצוא את עצמו בפיג'מה בחדר בית המלון.
הוא שם לב שהוא שוכב על ברכיו של ג'ון, שישב על המיטה וצפה בחוסר עניין בטלוויזיה. "ג'ון" "המ?" "חלמתי חלום מטורף, מטומטם וחסר היגיון" ג'ורג' אמר. "איזה תיאור מפורט" השיב ג'ון. "חלמתי שאני אליסה בארץ הפלאות" "חלמת שאתה ילדה מטומטמת שבוכה מכל שטות ומוצאת את עצמה בסיטואציות לא הגיוניות?" "לא, דביל. אני הייתי בארץ הפלאות. פול היה הכובען המשוגע, רינגו היה הארנב הלחוץ ואתה הייתה המלך. רק שבסוף נישקת אותי ולא ציווית לערוף לי את הראש כמו שהמלכה עשתה לאליסה" ג'ורג' אמר, וג'ון חשב לרגע. "אז אם אני הייתי המלך" ג'ון התחיל, "עשה כמצוותי ובוא הנה" הוא לחש ונישק אותו, בדיוק כמו בחלום.
"וג'ון" "המ?" "תגיד לפול לא להכין יותר תה. אף פעם." "בסדר, ג'ורג'י".
גדול XD
השבמחקאהבתי את כל הסיטואציה וזה, די גאוני...
אבל כמובן שהסוף היה הכי טוב, כי בכל זאת, ג’ורג’ון.
"וג’ון" "המ?" "תגיד לפול לא להכין יותר תה. אף פעם." "בסדר, ג’ורג’י".
גדולXD
זה יפה וזה מקורי . ממש אהבתי!
השבמחקמוזר ומקסים.
השבמחקכמה נחמד!
השבמחקיש פה ושם שגיאות ודברים לא מובנים, אבל זה ממש ממש נחמד.