התקרית היפנית- פרק 1 (ג'ון/פול)

והנה לנו סיפור מתורגם

צוף והדר תרגמו, מיטל הייתה הבטא. (הצמד תרגום המנצח, הא?) תרגמו לנו את 'The Japanese Incident',

שכתבה Luciana_Jesus, ופורסם ב- johnheartpaul וגם ב-Beatles!slash.

PG-13, שיהפוך באיזשהו שלב לNC-17.

הגרסא האנגלית-

פרק ראשון פה.

ואחרי הקדמה ארוכה זו,תהנו

---

האבטחה הכבדה שהייתה סביב הבנים בטוקיו, הייתה לא רק משעממת, אלא גם אכזרית. אחרי ההופעה הם אפילו לא הורשו לצאת מהמלון ולחקור את העיר, מה שגרם להם להיות במצב רוח די רע.

במלון, לפחות היה להם חדר נוח עם ספות וטלוויזיות, וארבעתם ישבו שם. חלק שמים לב לקומיקס המגוחך של הביטלס עם הקולות המוזרים יותר מהאחרים.

ג'ון, למשל, ממש לא היה ממוקד במה שנראה משעשע בהתחלה אך כעת נראה לגמרי הזוי, אלא התמקד בזווית עינו -ובהתעניינות גוברת- במנהלם בריאן אפשטיין שנראה היה שניהל שיחה עמוקה עם שלושה אנשים זרים. שניים מהם היו יפנים; אחד מהיפנים נראה די מצחיק.

הם לא עמדו מאוד רחוק מג'ון, ודיברנו בקול נמוך. זו אולי הסיבה לכך שג'ון כל כך התעניין בדבריהם.

לאחר צפייה ממושכת ממרחק, ג'ון הבין לפתע מה מרכז השיחה.

היפני בעל המראה המוזר החזיק כוס שהכילה משהו חום בידו, ועיני כולם- כולל עיניו של בריאן- הסתכלו עליו ועל הדבר שהחזיק.

"על מה אתה מסתכל?" פול שאל את ג'ון. הוא היה משועמם כמו שלא היה הרבה זמן, ואם ג'ון מצא משהו מעניין- הוא רצה להצטרף.

"כלום", ג'ון מלמל. פול משך בכתפיו, וחזר לעשות את מה שג'ורג' ורינגו עשו- לצפות בטלוויזיה בחוסר התעניינות. גם ג'ון צפה בטלוויזיה, מנסה לא להביט על המשקה עליו צחקקו קודם ארבעת האנשים.

כמה דקות מאוחר יותר הם שמעו את צלצול הטלפון, ומישהו קרא לבריאן. ג'ון שמע שהשיחה בינהם הסתיימה, ובסופו של דבר נהיה שקט.

הוא לא טרח להסתכל, אבל כשהוא סובב את ראשו- רק מתוך סקרנות- הוא ציפה שהמשקה המסתורי לא יהיה שם יותר.

לעזאזל. זה היה שם.

ג'ון הרגיש את דפיקות הלב מכות בחזו, והסתכל מסביב כדי לוודא שאין סימן מבריאן ו'חבריו'.

ג'ון הכה את ידו של פול בשובבות. "היי, טמבל." "מה?" פול הזעיף את פניו.

"בוא הנה, מצאתי משהו." ג'ון אמר בשקט, וקם מכיסאו.

פול הסתכל מסביבו מבולבל, עיניו נופלות על דמויותיהם של ג'ורג' ורינגו שישבו בסמוך.

"אם מצאת משהו מעניין, אתה לא חושב שצריך לספר להם?"

"לא. ותדבר בשקט, אני חושב שהשטות הזאת זה משהו חזק..."

"איזו שטות?" פול הרים גבה, וג'ון הסתכל עליו במבט נוקב.

"אתה בא או לא? סקרן או לא?" ג'ון התעקש, וכאשר רינגו שם לב למתרחש ג'ון חייך אליו חיוך כבוי. "אני עולה למעלה עם פול." ג'ון אמר לשניים כבדרך אגב

"עולים למעלה?"

"ששש..."

אז פול שתק ועקב אחרי ג'ון אל השולחן הסמוך. על השולחן הייתה כוס קריסטל מאורכת, עם משקה צבעוני כלשהו.

פול הסתכל על ג'ון שעצר לפני הכוס, ולקח אותה בידו.

"מה זה? אתה יודע?" שאל פול.

"אין לי שמץ של מושג..." ג'ון ענה לו. "ובדיוק בגלל זה ניקח את זה איתנו למעלה ונבדוק מה זה."

פול יכול היה למחות על הרעיון של ג'ון בהרבה דרכים,

אבל בעיניו של ג'ון היה את הנצנוץ המשוגע הזה שהופיע רק כאשר הוא היה כל כך אובססיבי בנוגע למשהו ששום דבר לא יכול היה לעצור בעדו.

לא יכול היה לעצור בעדו,. שום דבר חוץ מלהשיג את מה שכל כך רצה.

אז פול נאנח, וכשליבו הגביר את מהירותו מעט, הוא הלך אחרי ג'ון אל המעלית.

 

פול לא הפסיד את הדרך שבה ג'ון הסתכל מסביב בדרכם אל המעלית, כדי להיות בטוח שאף אחד לא יתפוס אותם.

"ג'ון, למי זה שייך? לא היינו אמורים לקחת את זה, נכון?"

"ברור שלא, מקה. באמת, נראה לך שהייתי מתנהג בכזאת חשאיות אם זה לא היה זה?"

"ומה זה?"

"אמרתי לך, אין לי מושג."

פול השמיע קול מוטרד.

"אבל", המשיך ג'ון כשהם נכנסו למעלית, והדלתות נסגרו. "ראיתי את בריאן וכמה אנשים מוזרים איתו מצחקקים ומתלחשים על זה, מריחים את זה ואז שותים מזה קצת. זה החרא הזה שגורם לכולם להיות רציניים, אתה לא חושב?".

פול הנהן.

"אז אתה לא רוצה לגלות מה זה?". על השאלה הזו פול דווקא חייך, ובפעם הראשונה ג'ון ראה את אותו ניצוץ מעשה הקונדס משתקף העיניו של חברו.

"ילד טוב", אמר ג'ון ואז צחקק.

"נו, תריח את זה!" דחף אותו פול.

"חכה, הנה החדר שלנו. בוא נכנס לשם קודם"

"בסדר"

פול עקב אחריו וחיכה עד שחברו פתח את הדלת ושניהם נכנסו. שניהם עמדו בתוך חדר המלון, ופול צפה בג'ון בצפיה גדולה מריח את המשקה.

פול הסתכל בג'ון סוגר את עיניו ונאנח.

"מה, מה??"

גם הוא נראה מודאג, אבל חיוך התגנב אל שפתיו של ג'ון, חיוך כל-כך מרוצה ושמח, שפול נרגע.

"מה עם זה?" פול התעקש.

"אני... לא יודע," ג'ון הודה בחיוך. והוא לא ידע, באמת.

הריח שמילא את אפם היה חריף וחד, אבל גם מתוק בצורה מסחררת. הוא הרגיש עוצמה מוזרה כשהוא הרגיש שהריח החזק מתפרץ לתוך זרם דמו.

"תן לי." פול דרש. הוא לקח את הכוס מידו של ג'ון ללא קושי, בזמן שג'ון חייך בשביעות רצון.

פול תקע את אפו בתוך הכוס, ושאף לעומק.

מיד הוא הרגיש קלילות ו.. טוב. אלוהים אדירים, זה היה זה. הוא הרגיש טוב.  הדבר הריח כמו אלפי פירות ומשהו כמו אדמה רטובה.

שני הבנים צמצמו את עינהם וחייכו בהנאה.

"אני הולך להסניף." ג'ון הכריז.

פול נתן לו את הכוס והסתכל על שפתיו של לנון נוגעות במשקה, ורק מעט הכתים את פיו. ג'ון הנמיך את הכוס, וליקק את שפתיו.

"נו?" פול שאל.

ג'ון מצמץ מספר פעמים.

"לעזאזל, זה יותר טוב מחשיש פי מיליון!"

פול נהנה לראות את ג'ון רועד ומחייך.

"אני כולי רועד..." המבוגר מבינהם אמר ברכות.

"אלוהים, אני רוצה גם."

פול לקח את הכוס והסניף ממנה.

ג'ון הסתכל איל פול ליקק את שפתיו וקול חלש- יותר כמו אנחה קלה- ברחה מפיו.

"אלוהים, לנון... אני מרגיש כל-כך... חם."

"אני יודע..."

פול נפטר מהמעיל שלו, וג'ון עשה את אותו הדבר.

הם התיישבו על מיטותיהם, פול עדיין מחזיק את המשקה.

ג'ון הסתכל על חברו הצעיר, איך עיניו של פול בוחנות את הנוזל החום, בעל הריח החזק עם הטעם החריף.

"פול."

"כן?"

"אנחנו יודעים שאפשר לשתות את זה, נכון? אני מתכוון, ראיתי אותם שותים מזה למטה בלובי, בריאן והאחרים, ועכשיו גם אנחנו שתינו קצת, ואנחנו בסדר."

"כן. עד עכשיו מעולה." הוא גחך.

ג'ון צמצם את עיניו, נושך את שפתו התחתונה.

"מה אתה חושב שיכול לקרות אם נשתנה את הכל?"

שפתיו של פול נפרדו, אבל הוא לא אמר כלום; הוא חייך ברשעות במקום.

"נראה אותך עושה את זה. שותה את הכל." סוף סוף ג'ון אמר את זה, את מחשבותיו הפרועות.

"הכל? אבל הם שתו רק קצת. מה אם זה יותר מדי מסוכן לשתות הכל?"

"אתה באמת חושב שהם היו שותים משהו רעיל?" ג'ון שאל.

"לא, אני לא, אבל-"

"יאללה, מקה. מה אתה חושב שיכול לקרות? אולי תהיה מסומם כמו עפיפון, אבל אני כאן כדי לשמור עלייך."

"אז למה אני? למה שאתה לא תשתה את זה ואני אשמור עלייך?" פול הרים גבה. "בגלל," הסביר ג'ון, "אני די בטוח שבריאן ראה אותי מסתכל עלייהם. עכשיו, מי לדעתך יהיה הראשון שהוא יחשוד בו כשהוא יבין שמשהו חסר?"

"בריאן יהרוג אותך." פול יידע את ג'ון.

"אבל אם אתה תשתה את זה, אני אוכל להגיד לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר. אני מאמין שזה יהיה יותר משכנע אם אני לא אהיה מסומם או משהו."

הוא עצר, ובמשך כמה שניות הייתה דממה. פול הסתכל על הכוס. הוא הריח אותה שוב, מרגיש תחושה מוזרה וחזקה שאמרה לו להמשיך.

"אוקיי," הוא אמר לבסוף. "אבל אני אני אמות בגלל זה..."

"אתה לא תמות, מותק. אני אדאג לך." ג'ון צחקק, והתיישב בקצה המיטה בזמן שפול לקח את הכוס אל שפתיו פעם נוספת.

הוא הסתכל על הבסיס שותה את זה, לאט אבל ללא ספק, עד שהטיפה האחרונה נעלמה מהכוס ופול ליקק את שפתיו.

ג'ון ליקק את שפתיו גם הוא, מחקה את פול. עיניו התרחבו וליבו פועם במהירות.

"אז...?" ג'ון דחק בו.

פול פתח את פיו, והזעיף את פניו. הוא נשם עמוק וצמרמורת עברה בגבו, גורמת לו לרעוד.

"פול?" ג'ון שאל.

"לעזאזל, ג'ון, זה מרגיש כאילו אני בתוך אש! כל הגוף שלי מתחיל להישרף מבפנים!" פול כמעט נחנק מהמילים, השוק שנגרם מהתחושה שרק גדלה בתוכו היה נפלא.

"אבל, אתה בסדר?"

פול גיחך.

"כן, אל תדאג. לא תפטר ממני בכזאת קלות," הוא הרגיע את הגיטריסט בעל העיניים הרחבות. "אני בסדר. רק... חם. חם פה." פול פתח את הכפתור הראשון של חולצתו.

"המ," ג'ון תהה, מסתכל בחברו. "עד עכשיו, מעולה, הא?"

"אני מניח." פול הסכים.

הצעיר עצם את עינייו, ואז הרעידות התחילו.

"הו, אלוהים..."

"מה? מה?" ג'ון הסתכל עליו בתשומת לב, מחפש סימנים שיספרו לו שמשהו השתבש.

"אני רק... יש את ה... אלוהים..." פול גמגם, עיניו מתגלגלות לאחורי ראשו וחזו בוער בחום שמטייל לגופו התחתון. "עור ברווז בכל מקום..."

ג'ון לקח את ידו של פול, והיה סקרן מהדרך ששערותיו על ידו סמרו, כאילו מהתחשמלות. בין השערות על עורו של מקה, הוא יכל לראות את עור הברווז נעלם.

"זה מרגיש רע? מקה?"

"לא..." פול מלמל בקושי. הוא הרגיש התפרצות של כוח וחום מתרכזים סביב האגן והירכיים שלו. החום הגיע מבפנים החוצה, וכשהוא גבר ככל שהזמן עבר, פול התחיל לדאוג. "זה מרגיש טוב, אבל כל-כך חם... כאילו אני בוער... אני חושב שאני הולך להישרף."

"תירגע, לא תשרף. בזה אני בטוח. גם אני הרגשתי חום כששתיתי מזה. פשוט לקחת יותר מדי."

"אולי..." פול נשמע מעורפל.

לפתע עיניו לא היו מפוקסות על ג'ון, הן היו אבודות, כאילו הוא הסתכל על הדבר הזה שקרה בתוכו.

אצבעותיו מיששו את הכפתור האחרון, ופול פתח את חולצות. בלי לדעת לגמרי מה הוא מתכוון לעשות, פול הניח את ידו על בטנו, וההרגשה של ידו החמה על עורו הלוהט גרמה לו להאנח בשקט.

"פול, כואב לך?!" ג'ון הרגיש גוש בגרונו. פול עיסה את חזו ואת בטנו, נאנח כאילו כואב לו נורא. "אלוהים ישמור, דבר אלי, כואב לך??"

פול נענע בראשו, מתפלא. לא, לא כאב לו. הוא לא ידע מה זה, למרות הכל. גופו כאב כאילו כוח כלשהו היה צריך לצאת החוצה, ופתאום החום הזה הגיע לגרון שלו, ועם ידו השמאלית הוא התחיל למשוך את שיערו, פול התחיל להתנשף.

"המ..." הביטל בעל השיחר השחור פתח את שפתיו והתנשף מספר פעמים, גורם לג'ון לדאוג נורא לחברו ועיניו- שהיו עמומות.

"עזוב את זה, פול. אני חושב שפישלתי בגדול. איך אתה מרגיש, בני? אנחנו צריכים לקחת אותך לבית-חולים?"

"לא... אני... אני לא יודע." פול הודה. אבריו מרגישים מעוותים ומאומצים בצורה מוזרה; דמו זרם בטירוף ושמיעתו גם הושפעה מזה. פול הבין שהוא פוזל בשביל לנסות להבין את ג'ון- שישב מולו על המיטה השנייה- יותר טוב. "אני לא יכול לשמוע אותך ממש טוב. זה כאילו שדם זורם לי באוזניים, אני לא... מפוקס, אני רק... בוער."

פול נאנח בחוסר-אונים, מפוחד ממש שקורה עם גופו. זה הרגיש הדוק, מתוח וחלש, והוא לא יכל לשלוט בזה יותר. הוא פתח וסגר את ידו הימנית לאגרוף הדוק, בזמן שידו השמאלית ניסתה למשוך את שיערו.

בוער.

"ג'ון, אני בוער..." הוא ילל.

"הו, לעזאזל. אני הולך לקרוא למישהו, בסדר?"

"בסדר. אני מפחד." פול הסתכל על חברו המבוגר בפחד וכנות טהורה. "אני מפחד, תעזור לי!" ואז הוא רעד, כאילו כל הדברים בגופו רטטו. "לעזאזל ג'ון... אני הולך למות..." פול השתנק, התנשף ונשכב על המיטה, מתפתל ונלחם נגד האויב הבלתי-נראה.

ג'ון נגע במצחו של פול, ונבהל כשגילה כמה פול צדק כשהוא אמר שהוא בוער. הוא בהחלט היה, וזה היה באשמת ג'ון. אם משהו יקרה למקה עכשיו זאת תהיה אשמתו המזוינת.

"אתה תישאר פה, חבר. אני אלך להביא את בריאן, לא אכפת לי אם הוא יהרוג אותי. אבל הוא ידע מה לעשות, בסדר?"

פול הנהן בחולצה, נאנח בזמן שראשו  התפתל על הכרית.

לוקח מבט אחרון בפול, ג'ון ראה את ידו הימנית של פול נצמדת אל עורו, משאירות סימני אצבעות אדומים, כאילו הוא התייאש מהכאב.

ללא עיכוב נוסף, ג'ון פתח את הדר ועזב לכיוון המסדרון, מחפש אחר הבנאדם היחיד שיוכל לספר לו מה לעשות כדי להציל את פול.

---

אני חייבת להגיד שזה סיפור מעולה, באמת. אני מכירה אותו בגרסא האנגלית שלו והוא ממש טוב.. לא הפסקתי לצחוק P:

אה,

והדבר הכי חשוב שצוף כתבה לי (כשהיא שלחה לי את זה) זה שכל העניין של לתרגם את זה היה סתם לצחוקים, כי גם היא וגם הדר אהבו אותו, והן רצו לראות עד כמה דברים סוטים הן יוכלו לעבור P:

ואז הן תירגמו את הראשון, וזה היה בסדר.. ואז את הפרק השני הם בקושי שרדו והן החליטו להפסיק לתרגם P:

אז זהו, הן יסיימו את התירגום של הפרק השני ויפסיקו, אז אם אף אחד לא יתנדב לתרגם את זה זה לא יתורגם... אז יאללה, תתחילו לתרגם גם אתם! XD