עוד פיק שקתרינה כתבה (היא דרשה להזכיר שהיא "Maccaברית", ז"א מקרטניסטית רק בצורה יפה יותר),
ג'ון/פול, פול/אחר- האחר שלנו היום הוא זמר ידוע ומפורסם, אך ממוצא.
PG, זה החלק הראשון.
אה, אני הייתי הבטא.. תהנו 
באותה שנה נראה היה שהוא נמצא בכל מקום. שנים אחרי כן ההסטוריונים ישוו בטבעיות בינו לבין הביטלס, או יותר נכון, בין ההצלחה הפתאומית שלו לביטלמניה. אבל זו הייתה רק ההתחלה.
ובכל זאת, שנה קודם לכן אף אחד לא שמע את שמו, ופתאום הוא היה בכל מקום. באוסקרים, מקבל בחן את הפרס על שיר הנושא הטוב ביותר, באמי ובבאפטה, מועמד - וזוכה - בפרסים על הופעת אורח מצמררת בסידרת דרמה עטורת פרסים. וכשהגיע זמן הגראמי אף אחד לא היה ממש מופתע לראות אותו גם שם, מועמד טבעי כל כך לפרס האמן החדש והמפתיע של השנה שאף אחד מהמועמדים האחרים לא הכין אפילו נאום תודה.
וכשהוא עלה על הבמה לקבל את הפרס הקהל, שמורכב כמובן ממוזיקאים אחרים ומבכירים בתעשיה, עמד על רגליו דקות ארוכות ומחא כפיים. הוא היה כל כך מוכשר, כל כך צעיר, כל כך נאה וכל כך מקסים שעינו של איש לא היתה צרה בו.
ולמרות הכל אף אחד לא ידע עליו שום דבר. בצורה לא הגיונית ולא מקובלת, הוא לא נתן שום ראיון באותה שנה. כך שכשהוא פתח את פיו להודות על הפרס, כולם היטו אוזן לקבל איזה רמז על מי הוא בכלל.
הוא הודה בטבעיות למשפחה שלו, לאמרגן שלו, שאותו הוא כינה בחן "האפי שלי", ולקח רגע עד שזקני השבט באולם הבינו על מה הוא מדבר, ואז לפליאת כולם הודה בהתלהבות נרגשת לפול מקרטני, שלימד אותו כל מה שצריך לדעת על מוזיקה ועל אהבה. המצלמות פנו מייד לקהל לקלוט את הבעתו של המוזיקאי הותיק, אבל נראה היה שהוא מופתע בדיוק כמו כולם.
מאוחר יותר בערב, כשהטקס נגמר, כל המשתתפים פנו כמו תמיד למסעדה הענקית שבה התארחה כל שנה המסיבה שאחרי. זה היה אירוע מאובטח כל כך, שכל השמות הגדולים לא פספסו אותו. מתי יש עוד הזדמנות לסעוד ולשתות ולפטפט עם כל הקולגות בלי פפרצי מעיקים וגורילות אבטחה?
וכמובן שגם הוא היה שם, יושב בתא בקצה האולם, שותה בירה מהבקבוק ומקבל בחיוך עייף את ברכותיהם של כל בכירי התעשיה. חדי הראיה הבחינו שהוא היחידי בחדר עם מאבטח צמוד שעמד לא רחוק ממנו, ובחן בתשומת לב את כל מי שהתקרב אליו. אף אחד לא אמר שום דבר. כולם הכירו בכך שמישהו כל כך צעיר חתיך ומצליח מושך את תשומת ליבם של מטורפי העולם למיניהם.
כשפול מקרטני פילס את דרכו אליו נראה היה שהקהל מפנה לו דרך בטבעיות. אפילו בחדר שבו הסתודדו בפינה אחת ספרינגסטין ודילן עם לאונרד כהן, כשחבורה של מוזיקאים צעירים מנסה לקלוט כל מילה ועדיין להראות כאילו שהם שם במקרה, בעוד מיק ג'אגר ולו ריד יושבים ביחד על הבר ומנסים להסביר למדונה למה קמטים זה לחלוטין בסדר ופוטושופ זה פשוט לא מכובד, אפילו שם הוא היה מישהו מיוחד.
כשפול התקרב אליו הוא קם על רגליו, לראשונה מאז שהגיע, והזמין אותו לשבת לשולחן. מבט אחד מצד הגבר הצעיר, והמאבטח זז כמה צעדים, עומד בזוית שמבהירה לעולם להשאיר את האנשים שבתא לבדם.
מקרטני הביט לראשונה מקרוב בבחור, וניסה לאמוד את גילו. עשרים ומשהו, הוא חשב. אבל הוא קשוח. הוא עבד קשה מאד לא מעט שנים כדי לפרוץ ככה בפתאומיות. בדרך כלל מאחורי כל סיפור סינדרלה עומדות שנים של קרצוף רצפות מטפורי, כמו שרק אני יכול לדעת.
הוא שם לב שדעתו הוסחה בהרהורים, ושהגבר הנאה שמולו ממתין בסבלנות שהוא יתחיל לדבר. טוב, גם בדור הצעיר עוד יש נימוסים. לפעמים.
"תודה על המחמאה" הוא אמר. "אבל אני לא בטוח שהיא מגיעה לי. אנחנו לא נפגשנו אף פעם, נכון?"
"נפגשנו? לא ממש... אני מרגיש כאילו אני מכיר אותך, אבל אני יודע מספיק כדי לדעת שזה לא אומר כלום. אני שומע את המוזיקה שלך מהיום שנולדתי בערך... לימדתי את עצמי לנגן כשאני מקשיב לגיטרות של הביטלס, ולהלחין כששמעתי שוב ושוב את המלודיות, החל מהשנים הראשונות ועד עכשיו. אני חושב שאולי הייתי הבן אדם היחיד שלא עבדת עליו עם העניין של הפיירמן. מיד בשמיעה ראשונה היה לי ברור שאתה מעורב בפרוייקט. הרגשתי את טביעות האצבעות שלך, ואני מכיר אותן כמו את שלי."
"תודה" אמר פול. "זו מחמאה אמיתית ממוזיקאי מוכשר כמוך. אבל דיברת על אהבה, ואת זה לא ממש הבנתי."
"אל תצטנע. אתה יודע שאף אחד לא כותב על אהבה כמוך. גם היום, אבל במיוחד כשהייתי צעיר יותר והבנתי שאני נמשך לגברים, השירים שלך נתנו לי כוח להמשיך. לא קל להיות הומו מתבגר בעיירה דרומית קטנה. אבל הייתי שומע איך אתה מתאר אהבה של מישהו כמוני כדבר היפה והנחשק ביותר בעולם, וידעתי שיהיה בסדר."
פול היה נבוך מאד. הבחור הצעיר היה כן והחמיא לו מאוד, והוא לא רצה לפגוע ברגשותיו. "אה... אתה יודע שאני סטרייט, נכון? אפילו הייתי נשוי. פעמיים. יש לי ילדים ונכדים."
"אל תצחיק אותי. אני יודע שהיית נשוי. יש מעט מאד שאני לא יודע עליך. אבל אני מבין. אדם עושה מה שצריך כדי לשרוד. אנחנו חיים בעולם לא קל, ואני בטוח שלפני 4 עשורים זה היה עוד יותר קשה. אבל אל תנסה למכור לי את הבולשיט הזה.
אני לא כמו כולם.
אני מקשיב באמת.
אפילו אחרי הביטלס... You gave me loving in the palm of my hand? יה. ואני צריך לצטט לך את Dear Friend? ואת Here Today? אחרי שהוא מת הפסקת להזהר כל כך, נראה שכבר לא היה לך אכפת במיוחד מי יבין מה. אני מבין. אינטימיות כזו גדולה כמו שהיתה לכם, כוח יצירה כזה... זה פשוט דינמיט מחכה להתפוצץ. אני בטוח שהיו לכם זיונים מדהימים. מספיק אולי אפילו כדי להחזיק אותך שאר הזמן כשהשתעממת עד מוות עם לינדה."
פול ההמום הביט בו לרגע, מנסה להשתלט על רגשותיו. ג'ון כבר היה חובט בו, חשב. או לפחות חושב על משהו נבזי להגיד לו שהיה סותם לו את הפה. אבל אני לא ג'ון. יותר מדי שנים אני "הנחמד" מכדי שאוכל להשתנות בגילי.
"חתיכת חרא קטן" הוא אמר בסוף, מודע עד כאב לחוסר השנינות. הוא קם ועזב את השולחן.
מותח! XD
וכבר יש פרק שני כתוב אבל לא מבוטא.. תהיו נחמדים, ואני אפרסם מחר P:
אוו, זה מעניין. ^^
השבמחק*נחמדה*
כןכןכן! תפרסמי מחר, בבקשה! D:
זה ממש יפה
השבמחקמצוין!!
השבמחקמדהים! D:
השבמחקתודה, תודה!
השבמחקאני נהנית מכל רגע.
כרגע נראה שיהיו שלושה חלקים, אבל זה רק בתנאי שהדמויות יעשו מה שאני אומרת להם, וזה לא בטוח בכלל...