זוכרות את התקרית היפנית, 1 ו-2?
הפרק השלישי של הפיק בתרגומה של אלכס, הגיע!
R, ובמקור הוא נכתב ע"י lukinha_jesus, מהאתר ביטלס!סלאש ו-johnheartpaul.
יעלה בהמשך ל-NC-17.
המקור- פרק שלישי.
תהנו!
"אתה לא רוצה להתקלח? בטח עשית חתיכת בלאגן, אתה יודע.” ג'ון אמר ברכות, מנסה ליצור מעין הפסקת אש ביניהם.
"בערך. אני אלך למקלחת עוד מעט.”
"שוב?”
"אל תהיה מופתע, החרא הזה היה לא מהעולם הזה, אני כבר מתקשח ואני אפילו לא רוצה בזה!” פול נשמע נואש.
באותו הרגע מישהו דפק על הדלת, וקולו של ג'ורג' נשמע מהמסדרון.
"ג'ון? תפתח, בנאדם. באנו לבדוק מה שלום פול.”
ג'ון הסתובב אל פול שעה שהוא התקדם לעבר הדלת.
"הם חושבים שאתה חולה, הם לא יודעים את האמת.” הוא לחש לחברו, שהנהן בראשו, ורק אז ג'ון פתח את הדלת.
"היי.” ג'ורג' אמר, מנסה להביט מעבר לג'ון אל תוך החדר.
"אז, איך הוא?” רינגו שאל מיד. “בריאן אמר לנו שהוא בסדר, שזו שפעת, אבל לא האמנו לו.” הוא התחיל.
"אז באנו לבדוק בעצמנו. איך אתה מרגיש?” ג'ורג' עבר את ג'ון והתיישב על המיטה ליד פול, שבלע את רוקו בשקט וחייך בקושי, מהדק את המגבת בחוזקה מסביב למותניו כדי לשמור את הבלאגן הקטן שלו בסוד.
"אני בסדר. יותר טוב מרגע לרגע.”
"אתה בטוח? ג'ון ממש דאג לך.” רינגו אמר ממרחק לא רב.
פול הביט בג'ון מעבר לחדר.
"הוא הגזים. אתם יודעים עד כמה מגונן ג'וני יכול להיות.” פול דיבר, מעמיד פנים שאינו מזיע.
"לא, אני לא יודע.” ג'ורג' זעף.
"אה, הוא בסדר, אפשר לראות את זה.” ג'ון התיישב על מיטתו, מבלי להסיר את עיניו מפול.
"אם אתה רוצה אנחנו גם יכולים להישאר.” ג'ורג' הציע, מניח יד על כתפו של פול.
ג'ון ראה שפול רעד מהמגע.
"נהה... זה בסדר.” פול אמר, אבל קולו היה שבור וצרוד.
"כן, זוזו! תחזרו לחדר שלכם.” ג'ון נשמע מרושע אך הוא בעצם ניסה לעזור.
הוא יכול היה לראות – גם אם ג'ורג' לא – את ההשפעה של מגעו הקטן על פול הסופר חרמן.
"היי, לנון, אף אחד לא שאל לדעתך.” ג'ורג' רטן, מעביר את ידו הלוך ושוב לאורך גבו של פול. פול עצם את עיניו. המגע של ידו החמה של ג'ורג' כנגד גבו החשוף גרם לו לצמרמורת. הוא נשך את שפתו התחתונה בניסיון לא להשמיע צליל מביך.
"פול, אתה בסדר?” רינגו הבחין בפניו המתוחות של הבסיסט, כאילו ניסה לשמור משהו בפנים.
"כן...” פול ניסה להישמע משכנע ללא הצלחה מרובה.
"אנחנו לא הולכים לשום מקום, פולי צריך אותנו.” ג'ורג' אתגר את לנון, מושך את פניו של פול אל כתפו.
ג'ון נאנח עמוקות, עוצר גיחוך. הוא יכול היה לראות – גם אם האחרים לא יכלו (בגלל שהם לא הסתכלו לכיוון הזה) – שהבליטה מתחת למגבת של פול מתחילה לקרוא לתשומת לב. פול נשם על צווארו של ג'ורג' ורעד. אלוהים, מה קרה לו? האפרודיזיאק הזה הפך אותו מסטרייט לאיזשהו סוג של זונה נוירוטית שפוחדת לגעת בכל דבר חם. הוא הרגיש חום מתפשט בתוך גופו ואיבר מינו התעוות, מתעורר לחיים ודורש תשומת לב. 'שוב?' הוא חשב, מיואש.
פול דחף את ג'ורג' במהירות, לפני שהוא יתחיל ללקק את צווארו ולהרגיש נבוך.
"פול, אתה בסדר?”
פול הביט בג'ורג' וברינגו, והרגיש פגיע וחם.
הוא אחז במגבת בחוזקה.
"כן, אני צריך ל...” אבל הוא לא סיים את המשפט, ובמקום זאת מיהר לשירותים.
"להקיא.” ג'ון השלים כשפול סגר את הדלת. “הוא צריך להקיא. אתם רואים? הנוכחות שלכם כאן מטרידה אותו.”
"זה לא הוגן. לפני רגע היית כולך נסער לגבי זה שפול ממש, ממש חולה.” רינגו ציין.
"תקשיבו, הוא יהיה בסדר. אבל בריאן ביקש שהוא ינוח הרבה, ואני לא חושב שהוא יצליח לנוח אם שלושתנו נכרכר סביבו.”
"אז בסדר.” ג'ורג' נאנח בתבוסה, אבל נעצר כשנעמד. “פול, כאילו, מתקלח?” הוא זעף, שומע את הרעש מהשירותים. “אתה לא היית רוצה להתקלח אם היית מקיא על עצמך?” ג'ון השיב במהירות.
"ילד מסכן. תשמור עליו, לנון. כל הקטע הזה עם יפן גרוע מספיק גם בלי שאחד מאיתנו יחלה.”
"בטח, ריצ'י.” ג'ון דיבר בערפול, פותח להם את הדלת.
הוא בקושי הספיק לחזור למיטה כשמישהו דפק על הדלת שוב.
"אמרתי לכם שהוא בסדר, לכו מכאן.” הוא אמר בזעף ופתח את הדלת.
"היי.” בריאן דיבר, נכנס לחדר.
"אה, זה אתה.”
"איך הוא?”
"מאונן.”
בריאן נאנח.
"פעם רביעית,” הוא הוסיף. “למרות שאחת מהפעמים בעצם לא נחשבת.”
"למה אתה מתכוון?” בריאן שאל, אבל מיד התחרט שעשה זאת.
"אני חושב שהפעם השלישית הייתה יותר כאילו הוא זיין את המותניים שלי.”
"אלוהים, ג'ון, אתה לא יכול לשפוט אותו. הוא ירגיש נורא לגבי זה אחר כך. הוא סטרייט, הוא ירצה להרביץ לעצמו בגלל שרצה לעשות את זה איתך.”
"אני יודע, בריאן, תירגע. אני לא אשפוט אותו או משהו.”
"כדאי מאוד שלא תשפוט אותו, אתה התחלת את זה.”
ג'ון גנח בעצבנות. הוא לא רצה לחשוב על הפחד שיעשה לפול משהו מזיק.
בריאן קירב כיסא והתיישב, נמנע במבוכה מלהביט בעיניו של ג'ון. הביטל נכנס למיטה ועבר על עוד מגזין, בלי להבין דבר.
"זה מגוחך.” הוא אמר לבסוף. “צריך להרשות לנו לצאת.”
"ג'ון, כבר עברנו על זה. אתה יודע שאני לא קובע את החוקים... “
פול הופיע בחדר, מונע אתה מה שאמור היה להיות ויכוח שלא יניב פרי.
"איך אתה?” בריאן שאל בחביבות.
פול הביט בו במבט נוקב.
"איך אני? אני יכולתי פשוט לקפוץ על הזין של אחד מהחברים שלי, וחמש דקות אחר כך הייתי מוכן לעשות את זה שוב, ואתה שואל אותי איך אני?! פאקינג מבריק, אני יכול להבטיח לך. הלב שלי פועם כאילו אני עומד לחטוף התקף לב, אני לא שומע טוב כי כל מה שאני שומע זה את הדם שלי בוער בפנים, אני מרגיש כאילו יש לי חום של ארבעים מעלות, ו, אה, כבר הזכרתי אני מתקשח ישר כשאני מסיים להשתחרר, לעזאזל?”
"תירגע, אם הלב שלך כבר מהיר זה לא יהיה טוב לגרום לו להיות יותר מהיר.” בריאן הזהיר.
"קל יותר להגיד...” פול רטן והתיישב על המיטה שלו.
ג'ון צפה בסצנה, מכניס יד לג'קט ששכב מעל המזוודה שלו ומדליק סיגריה.
"אז, אתה תשיג לי בחורה מזדיינת? לא אכפת לי איך היא נראית. אם יש לה חור באמצע, אני אוהב אותה ביסודיות.”
"מצטער, פול. אין בחורה. אני לא יכול לעזוב, והם מאוד קשוחים לגבי מי נכנס פנימה. רק אנשי ממשלה, או אנשים עם אישור, יכולים להיכנס. אתה ראית את זה. אני לא יכול לכרסם בחורה מבלי למשוך תשומת לב.”
"זה מצוין, לעזאזל! אז מה אני אמור לעשות, אם כך?” פול זעם, מתוסכל.
"אתה תמשיך לאונן.” ג'ון קבע את הברור מאליו.
"בטח, כי לא על הזין שלך יהיו פצעים.” פול התלונן. ורק המילה "זין" גרמה לו לשים לב לאחד המתעוות שלו.
ג'ון ציין את העובדה ש: "קדימה, אתה הטלת המון פעמים רצוף כשהיית ילד.”
"כן, אבל אני עומד להתחיל את הפעם החמישית, ואני לא יודע לגביך, איש, אבל אחרי חמש פעמים זה כבר לא מרגיש כזה טוב.” פול נאנח והניח את סנטרו על כפות ידיו.
"אני מצטער. הלוואי שיכולתי לעזור. אני לא אני גרמתי לך לשתות את זה מההתחלה.” בריאן אמר.
"אוי, תשתוק כבר! אני מצטער, אוקיי? אני מצטער!” ג'ון נשבר.
"טוב, אז אם אתה באמת מצטער ואתה רוצה לעזור...” בריאן התחיל שוב, אך המשפט נשאר תלוי באוויר.
"מה? הו, לא. אין סיכוי.” ג'ון נמתח. “אני לא הולך לתת לו לזיין אותי, אם זה מה שאתה חושב.”
"טוב, זה לא בדיוק מה שחשבתי עליו,” בריאן אמר. “אבל יש דרך בה פול יוכל להמשיך לקבל אורגזמות בלי לקבל פריחה בגלל החיכוך.”
"כן,” ג'ון התערב. “לזיין כוס טוב ורטוב.”
"לא, זו לא - “ בריאן התחיל.
"בבקשה, בריאן.” ג'ון קטע אותו.
"תשתוק, ג'ון! ואתה, בריאן, דבר, אני מקשיב.” פול הפריע. “אמרת?”
"שאתה יכול לקבל אורגזמה, הרבה יותר מספקת מאלה שמקבלים מאוננות. אם תהיה לך הדמיה ערמונית.”
"אתה צוחק? אני לא מתרומם.” פול מחה.
ג'ון הניד בראשו ברחמים.
"אתה לא צריך להיות אחד. בוא רק נגיד שאתה במצב של דחיפות.” בריאן ניסה.
"אז איך אני מדמה את זה? זה אומר שמישהו צריך לזיין אותי, לא?” פול נאנח.
הרעיון הגעיל את מוחו ההגיוני, אבל מאחר ומוחו ההגיוני היה כעת רחוק, רחוק מהבשר שלו, פול התחיל להתקשח מעט, והרגיש את הדופק פועם באיבר המין שלו וחום פולש לגופו.
"לא בהכרח. אתה יכול להשתמש באביזרים.”
"או, באמת, אני הולך להקיא!” ג'ון התערב, מגלגל את עיניו לנוכח השיחה הלא נוחה.
"או באצבעות.” בריאן סיים.
"לא תודה.” פול נעמד. “אני אכנס לעוד סיבוב ואנסה להיות זהיר.”
שני הגברים הסתכלו, שעה שפול נכנס לשירותים וטרק את הדלת מאחוריו.
"זה מרושע, לנסות לגרום לו לעשות דברים.” ג'ון מלמל בקז'ואליות.
"ג'ון, אני לא מנסה להפוך את מקרטני להומו, אתה יודע שזה בלתי אפשרי! אבל מה שאתה גרמת לו לשתות משנה את הכול, והוא יכול או לאונן עד שהוא יפגע בעצמו, או לעשות משהו אחר כדי לגמור! אני לא חושב שאתה הבנת את זה, זה לא מצחיק, זה מסוכן בשתי הדרכים! אם הוא ימשיך עם זה הוא יכול לפגוע בעצמו, ואם הוא לא, והוא ימשיך למות מחום ולגנוח בלי לישון, איזו מין הופעה אתה חושב שהביטלס ייתנו מחר?”
ג'ון זעף, מתכווץ על המיטה, בלי תשובה.
"בכל מקרה, אם פול משנה את דעתו, תחפש אותי. אתה יודע שאני יכול... לתת הוראות.”
ג'ון צפה בשקט ובשמחה, שעה שבריאן הסמיק ויצא מהחדר. הוא סידר את הכרית ונשכב, מנסה לעצום עין.
כשפול יצא מהשירותים הוא היה עטוף במגבת אחרת. הוא פשוט ניחש שלא תהיה תועלת מרובה בלבישת בגדים. זה רק יהפוך את התהליך לקשה יותר.
"רעיון טוב,” פול אמר, מביט בג'ון ששכב על המיטה. “אלוהים יודע שתעזור לי קצת שינה.” הוא לחש והתמוטט על מיטתו, שוכב על הבטן.
"תנסה לישון קצת, אם כך. בוא נעמיד את בריאן על טעותו.” ג'ון דיבר מהמיטה השנייה.
"אתה חושב שהוא משחק איתי? מנסה להפוך אותו למתרומם?”
ג'ון נלחם נגד הדחף לומר כן.
"לא, ידידי. אני חושב שהוא באמת מודאג. אני לא חושב שהוא מזיין אותך, בלי משחק מילים.”
"בגלל ש... ג'ון, אני לא יודע מה אני אעשה כשאני אתקשח שוב, זה כואב.” הוא מירר בעייפות, קובר את פניו בכרית.
"ניסית סבון? להשתמש בסבון?”
"כן, זה עוזר קצת. אבל מתחילים לי פצעים.” פול עצר. ואז: “מה אם אני צריך ל... אתה יודע, לשים משהו שם למעלה. אתה באמת חושב שזה יעזור לי לגמור?”
"בריאן יודע יותר טוב ממני. אני חושב שהוא צודק.”
"המ.”
פול נתן למוחו לנדוד, עוצם עיניים ומנסה בכל הכוח להירדם. ולא לחשוב על הצורה בה הזין שלו נמחץ כנגד המזרן הרך, וכמה נחמד זה יכול להיות אם הוא ישפשף את עצמו רק קצת, כן... אחורה וקדימה...
"פול, אם אתה רוצה, אני אלך לקרוא לו. אני אלך ואקרא לו שיסביר לנו עוד קצת. אני לא יודע מה אתה מרגיש, אבל אני מצטער, אוקיי? אני לא הייתי צריך לגרום לך לעשות את זה.”
ג'ון חיכה לתגובתו של פול, אבל לאחר כמה רגעים כל מה שהוא שמע היה גניחות.
"פול?”
"המ... סליחה? דיברת אליי?... המ...” פול דחף את מותניו אל המיטה, עונג מתפשט ומאיים להתפוצץ במוחו.
"איזה חרא, איש, אתה באמת חם!”
"ג'ון, אני לא שולט בזה!” קולו של פול היה צרוד מדמעות, אך עדיין גופו היה מתוח.
ג'ון התבלבל בין כמה הסצנה הייתה מגוחכת, לבין כמה נואש פול נשמע. הוא נעמד וכרע ברך ליד המיטה של חברו.
"אני אלך לקרוא לבריאן, אוקיי?”
"בבקשה.” פול גנח בתשובה.
ג'ון הגיע אל המעלית, שעה שפול גנח לתוך הכרית, מוצא עוד הקלה זמנית ביחד עם דמעות של תשישות.
תירגום מעולה
השבמחק