Not a Second Time (ג'ורג'/ג'ון)

ג'ורג'/ג'ון שליזי כתבה, PG, הדר הייתה הבטא.

---

1968

"אני ויוקו מתחתנים." אמר ג'ון. פול הגיב במזל טוב, רינגו הגיב בפרצוף מופתע ובמין סוג של צחוק,

אבל ג'ורג' ישב שם ולא ידע מה לעשות ואיך להגיב. ג'ון המשיך, "אנחנו חושבים להתחתן בסתיו, זאת התקופ—" ג'ורג' יצא מהחדר על סף בכי לפני שג'ון סיים את דבריו. פול יצא אחריו, "מה קרה?... " הוא שאל, "כלום." ג'ורג השיב, "זה בטח סתם אלרגיה או משהו." "טוב." פול אמר. הם עמדו שם בשקט במשך כמה שניות שנראו כמו שנים. ג'ורג' חשב על איך ג'ון יכול היה לעשות לו את זה, מה שהיה ביניהם היה כל כך מיוחד, קסום. הוא נזכר בפעם הראשונה שהם התנשקו, בפעם שג'ון סוף כול סוף הודה שהוא אוהב אותו – באמצע הופעה, שפול שר את Yesterday. ג'ון התקרב לג'ורג' ואמר בפשטות "אני אוהב אותך." וג'ורג' חייך כמו מעריצה בת 14 שצורחת בכל פעם שג'ון אומר תודה במבטא הליברפולי שלו. הוא נזכר בכל המפגשים הסודיים שלהם, ואז פול קטע את מחשבותיו.

"אז חתונה, מה?..." ובדיוק אז ג'ון יצא אליהם.

 

"פול, אני צריך לדבר איתו..." הוא אמר. פול חזר לרינגו.

"אני מצטער." ג'ון אמר, וג'ורג' השפיל את מבטו לרצפה כדי שג'ון לא יראה את עיניו האדומות מבכי, "אני באמת לא רוצה לפגוע בכך, אתה יודע כמה אני אוהב אותך." "כנראה שלא מספיק, אם אתה הולך ומתחתן עם יוקו!" ג'ורג השיב בצעקה וחזר לחדר.

 

ג'ון עמד שם מזועזע, ג'ורג' אף פעם לא צעק עליו, הם תמיד אהבו אחד את השני, תמכו, עזרו בכל מה שרק היה. לקח לו כמה דקות עד שהוא חזר לחדר והודיע שהוא הולך הביתה.

 

עברו כמה ימים עד שג'ון החליט שאסור לו לוותר על ג'ורג'. הוא הלך לבית שלו. הוא דפק על הדלת, מוכן לעשות הכול כדי שג'ורג' יחזור אליו, אפילו לא חשב על פטי שפתחה לו את הדלת. "היי ג'ון." והוא בלי שום סבלנות שאל איפה ג'ורג', היא ענתה שבסטודיו שלו וג'ון הלך לשם במהירות. כשהגיע, נשם נשימה עמוקה ופתח את הדלת. ג'ורג' ישב שם וכתב משהו ואפילו לא הסתכל עליו. "אני לא מוכן לאבד את זה, אותך." אמר לו ג'ון. ג'ורג' עדיין שתק, לא מסוגל עדיין להסתכל על ג'ון. "ג'ורג', אתה מוכן להפסיק להתנהג כמו ילד בן חמש?" "אולי אני מתנהג כמו ילד בן חמש, אבל מה נהיה ממך?... מאז שהכרת את יוקו השתנת באופן מוחלט. אתה בן אדם אחר, לא ג'ון לנון שאני אוהב ומכיר כבר שנים." ג'ורג' אמר וכמעט התחיל לבכות. ג'ון היה קצת בשוק ובפעם הראשונה בחייו לא ידע מה להגיד. "עכשיו, בבקשה, לך." ג'ורג חזר למה שכתב. ג'ון הסתובב והתחיל ללכת לכיוון הדלת אבל אז אמר, "אנחנו יכולים להמשיך להיות ביחד כמו שהיה עד עכשיו." "ביקשתי ללכת, לא?" ג'ון שתק ויצא מהחדר.

 

עברו השנים, ג'ון ויוקו התחתנו, הלהקה התפרקה וג'ון וג'ורג' אף פעם לא חזרו להיות אותו דבר. כל החום והאהבה שהייתה ביניהם כאילו נעלמה והפכה למשהו קר ומרוחק.

 

1973

זה היה היומולדת של ג'ון. "מזל טוב." ג'ורג אמר, לקחו לו כמה שעות טובות עד שהחליט להתקשר לג'ון. "האריסון, זה אתה?" שאל גון. "כנראה." ונשמע צחוק. "חשבתי עלייך בימים האחרונים." אמר ג'ון, "על כול מה שהיה בינינו. אני עדיין לא מבין למה זה נגמר." "נראה לי שזה בגלל שהתחתנת עם יוקו." "זה לא היה חייב להיגמר. כשאתה ופטי התחתנתם לא אמרתי לך כלום, פשוט המשכתי להיות איתך." "זה לא אותו הדבר, כשאמרת לי שאתה מתגרש מסינתיה חשבתי שזה כדי שאני ואתה נוכל להיות יותר ביחד, אבל לא, החלטת להתחתן עם היפנית הראשונה שמצאת." ג'ון לא האמין שזה ג'ורג', הבן אדם שהוא כל כך אהב ועדיין אוהב, מדבר איתו. "לפני כמה שנים דיברת על זה שאני השתנתי, אבל מה נהיה ממך?..." "אתה, זה מה שנהיה ממני." ג'ורג אמר וניתק.

 

עברה לה עוד שנה והיחסים בין ג'ון ויוקו התחילו להידרדר. ג'ון החליט להתקשר לג'ורג' למרות שבפעם האחרונה שהם דיברו זה לא נגמר טוב. "היי..." הוא אמר כשג'ורג' ענה, "היי גם לך." הוא השיב וצחק. "אתה מתכוון לצעוק עליי הפעם?" ג'ון שאל ושניהם צחקו. אז הייתה שתיקה מביכה וארוכה שנמשכה כמו מה שנראה שנים."אני ויוקו מתגרשים." ג'ון אמר, בציפייה שהכול יחזור לקדמותו. ג'ורג' חייך, "כבר פספסת את ההזדמנות שלך." וניתק.

 

---

אהבתי מאוד, למרות שלרוב אני מעדיפה סוף טוב P:

תגובות יתקבלו בשמחה XD