A Day in the Life (פול/ג'ון)

פול/ג'ון שנכתב בהשארת Side Kick של מלודי (כבוד גדול XD) ע"י דיזי מיס ליזי P:

הדר הייתה הבטא, PG-13.

 

תהנו D:

---

זה היה בוקר בהיר ואביבי באפריל 1967. ג'ון קם בביתו החדש והבודד והכין לעצמו כוס תה, הדליק סיגריה וחשב. הוא לא הבין למה הוא עוזב את סינתיה, האישה שהוא אהב, שאהבה אותו, שתמיד תמכה בו ועודדה אותו. למה הוא עוזב את הבן שלו שכל כך יקר לו ונותן לו גורל עצוב בלי אבא כמו שהיה לו. כול מה שהוא רצה באותו רגע זה לעזוב הכל וללכת אליהם, להיות איתם, לחבק ולנשק אותם ולהגיד להם שמעכשיו הכול יחזור לקדמותו. הוא גם תמיד אהב את פול. זאת הייתה אהבה מיוחדת שהוא לא יכול היה להסביר. לא כמו מה שהיה בינו לבין סינתיה, אבל הוא תמיד ניסה לחשוב איך להסביר את זה, אבל הוא לא ידע. פול כול כך אהב את ג'ון וכל פעם שראה אותו עם סינתיה או עם כל בחורה אחרת, ליבו היה נשבר.

 

אם מישהו מהצד היה יודע על האהבה הזאת הוא היה אומר שזו בעיקר אהבה מוזרה, היא לא חד צדדית אבל היא לא שווה.

  

כשפול התעורר בביתו לצלצולי הטלפון שלא נפסקו הוא הרגיש שזה יהיה יום מוזר. "היי, פולי." אמר ג'ון. "בוקר טוב." ענה לו פול וחייך, זה תמיד כיף לשמוע את הקול של ג'ון כשקמים בבוקר של יום חדש, הוא חשב לעצמו. "המ... אני צריך לדבר איתך, זה חשוב..." ג'ון אמר בקול רציני. את המשך השיחה פול לא זכר בצלילות. הוא ידע רק שג'ון אמר משהו על סינתיה, ועל זה ששניהם צריכים להיפרד. "אז... ביי..." הוא שמע את ג'ון אומר לאחר כמה דקות של שתיקה עצובה ומביכה. פול ניתק את השיחה והתחיל לחשוב. הוא לא הבין למה ג'ון לא רוצה אותו יותר, הוא תמיד אהב את ג'ון וידע, רצה, שזה ימשיך להיות כך.

הוא ירד במדרגות לעבר המטבח וחלף על פני תמונה שלו ושל ג'ון בהמבורג. שניהם מחייכים ונראים כול כך מאושרים. הוא הסתכל עליה כמה דקות ואז התחיל לבכות.  

כשג'ורג' קם בבוקר הוא נזכר שקבע להיפגש עם פול בבית שלו. הוא התארגן ויצא לדרכו. הוא דפק על הדלת וחיכה שפול יפתח לו, אבל זה לא קרה. הוא התחיל לחשוב שמשהו קרה ופרץ את הדלת, כשהוא נכנס הבית היה נראה ריק מאדם. באותו הזמן פול ישב בחדר העבודה שלו בקומה העליונה של הבית וחשב מה לעזאזל הוא יעשה עם חייו, כי בלי ג'ון אין להם שום משמעות והוא מעדיף למות. הוא קם והתחיל ללכת לכיוון ארון התרופות שבאמבטיה, הוציא משם את כל התרופות שמצא, חזר לחדרו ולקח בקבוק יין שמצא. הוא התיישב על הרצפה, ישב על כיסא שהיה בחדר, לקח נשימה עמוקה ובלע את הכדורים. למספר שניות הכול נראה לו בסדר והוא חשב שהכדורים לא משפיעים, אבל לאט-לאט הוא התחיל לראות מטושטש ולהרגיש רע, הייתה לו סחרחורת וכאב חזק בכל גוף, שהתחזק בכול שנייה שעברה. הוא עצם את עיניו בחוזקה. הכאב המשיך להתחזק... ובשנייה אחת הוא איבד כול תחושה שהייתה לו ונפל על הרצפה. עברו כמה דקות והדלת נפתחה. ג'ורג' בהתחלה לא הבין מה קורה, הוא ראה המון קופסאות של תרופות זרוקות על הרצפה ואת פול שוכב ונראה חסר הכרה... ואז הוא הבין. הוא התקשר במהירות לאמבולנס והודיע לבריאן. בריאן התקשר לרינגו ולג'ון ונסע לבית החולים. האמבולנס הגיע מחוץ לביתו של פול, הצוות הכניס את פול על אלונקה וג'ורג' גם נכנס והתיישב ליד פול חסר ההכרה, מסתכל עליו בדאגה. האמבולנס החל לנסוע במהירות.

 

כשהם הגיעו לבית החולים ג'ון ורינגו כבר היו שם. הרופאים הכניסו את פול במהירות לאחד החדרים והתחילו לטפל בו. ג'ורג' סיפר לכולם מה קרה. רינגו לא הבין למה פול יעשה דבר כזה וג'ון התחיל להאשים את עצמו. הוא נכנס לחדר פול ששכב שם מחוסר הכרה, מסביבו עמדו מספר רב של רופאים ואחיות שנסיו להחיות את ליבו שהפסיק פתאום לפעום. ג'ון רצה להתקרב אילו כמה שיותר ולהגיד לו שהוא אוהב אותו, אבל הרחיקו אותו. לאחר מספר דקות של ניסיונות הרופאים הסתכלו אחד על השני בעצב וג'ון לא הבין מה קורה. "שעת המוות- 12:43", הכריז אחד הרופאים. ג'ון היה המום. הוא הרגיש שבבת אחת כול החיים שלו קורסים. הוא התחיל לבכות בזמן שאחת האחיות ליוותה אותו למסדרון. הוא התחיל להשתגע, להרוס דברים ולצרוח. לבסוף הוא התיישב על אחד הכיסאות ובכה. ג'ורג' ורינגו החליפו מבטים ונכנסו לסוג של שוק. דמעות ענקיות של עצב נפלו במורד פניהם של ג'ורג' ורינגו. הם התיישבו ליד חברם ולאחר מספר דקות בריאן וסינתיה הופיעו בקצה המסדרון והסתכלו על שלושת הביטלס הנותרים שישבו שם. סינתיה רצה לעבר ג'ון וחיבקה אותו חיבוק אוהב ודואג, בריאן נכנס להלם מוחלט. הרופא יצא מהחדר והציג את עצמו והוא ובריאן דיברו במשך כמה דקות.  

 

לאחר כמה ימים, שלושת הביטלס הנותרים ישבו בכנסיה עם שאר המתאבלים, בזמן שבריאן הקריא הספד שהם כתבו ביחד קודם לכן. ברקע איש אחד ניגן על פסנתר הכנסייה מנגינות שקטות שפול כתב. האווירה הייתה קשה ועצובה והידיעה על מותו של פול מקרטני זעזעה את העולם.