The Ballad of John, Paul and Yoko (ג'ון/פול)

המשך לפיקה של דיזי מיס ליזי, How Do You Sleep?

הדר היא הבטא, ג'ון/פול, PG.

תהנו!

---

היא חשבה על זה במשך שנים, לא עזבה את זה לדקה. כל פעם שהיא קראה או שמעה משהו על פול היא התמלאה רגשות שנאה. מהשנייה ב-1973, כשהיא הבינה שג'ון עזב אותה בשביל פול, היא תכננה נקמה. היא הפכה להיות בן אדם נוראי, כעוס, שונא את העולם, היא לא יכלה לשמוע מילה על אהבה וכל פעם שהיא ראתה תמונה של ג'ון היא התחרפנה, מבחינתה שניהם היו אנשים נוראיים.

 

כמה ימים אחרי שהם ברחו הם נסעו לסקוטלנד, פול היה צריך לדבר עם לינדה. זאת הייתה שיחה מלאת הבנה וכאב, כי הם באמת אהבו אחד את השנייה, אבל לינדה אמרה שהיא תמיד הרגישה שיש משהו בין פול לג'ון והיא ידעה שהיא לא יכולה לעצור את זה גם אם תרצה.

 

פול וג'ון חזרו ללונדון וקנו שני בתים קרובים אחד לשני, הם היו ביחד כמה שיותר, כתבו מוזיקה, בילו, צחקו, אהבו- והכול בסודיות. ג'ון ניפגש עם עורך דין כדי לסדר את הגירושין מיוקו, ואחרי שזה קרה הם חשבו שאי אפשר להיות יותר מאושרים מזה. כול בוקר להתעורר אחד ליד השני, היה כמו חלום.

עברו השנים והם החליטו לנסוע לניו-יורק לכמה שבועות.

 

זה היה דצמבר 1980, היה קר בניו יורק, ושניהם העדיפו להישאר במיטה כמה שיותר. יום אחד הם נסעו לפגוש חברים ותיקים שלהם שגרו קרוב.

 

כשיוקו שמעה שג'ון ופול בניו יורק היא ידעה שזה זמן הנקמה שלה. היא חשבה רק על זה שהיא לא רוצה שפול יפריד ביניהם, היא חיה בהשליה שג'ון יחזור אליה אם פול יעלם, והגיעה לפתרון אחד. מוות.

 

ג'ון ופול נכנסו למכונית בדרך חזרה למלון. הם צחקו ודיברו, העלו זיכרונות מימים ישנים, המכונית נעצרה בפתח המלון והיו מספר אנשים בחוץ.

 

יוקו עמדה בצד השני של הרחוב וחיכתה שהם יגיעו, חושבת על זה שפול עומד להעלם מחייה.

 

הם יצאו מהמכונית. היא הושיטה יד לתיק שלה והוציאה אקדח, פול אמר לג'ון משהו ג'ון ענה לו, היא הסתכלה על ג'ון, חייכה, כיוונה את האקדח ושמה אצבע על ההדק... ואז נשמעה ירייה. ג'ון שכב על הרצפה מדמם, פול רכן מעליו צועק למישהו שיזמין אמבולנס ולוחש לג'ון שהוא אוהב וצריך אותו, ויוקו לא הבינה מה קרה. היא ידעה שהיא לא ירתה, ואז ראתה מישהו עם אקדח בוהה בה מהצד השני של הרחוב. הוא הכניס את אקדחו לכיס כלשהו במעילו ורץ. היא ידעה שזה עכשיו או לעולם לא, גם אם ג'ון מת. ירתה, פול נפל על הרצפה, שתי נשים שבדיוק עמדו שם צרחו...

 

ג'ון שכב שם, לא מבין מה קורה. רגע אחד הוא צחק עם פול במכונית ושנייה אחר כך הוא היה על הרצפה, שותת דם. כאב לו, הוא הרגיש שזה הסוף וכול מה שהוא שמע זה את פול אומר שהוא אוהב אותו. שנייה אחר כך הוא ראה את פול מתמוטט על הרצפה ורצה לעזור לו אבל לא היה יכול.

 

פול שכב במיטתו בבית החולים וקרא עיתון. לפתע שמע את הדלת נפתחת, "מה קורה?..." הוא שמע את ג'ורג אומר וצוחק, "אתה יודע, כרגיל." פול השיב לו וגיחך. "זאת הייתה יוקו," הוא אמר אחרי כמה שניות של שקט. כול מה שהוא זכר מאותו ערב זה את המבט המטורף על פניה של יוקו שנייה אחרי שהיא ירתה בו. "אבל היה כתוב בעיתון שזה איזה מעריץ ביטלס מטורף, מארק... צ'פמן, או משהו כזה." "נראה לי שהוא זה שירה בג'ון... אני באמת לא יודע מה קרה שם. זה היה כול כך מהר, אני זוכר את המבט של יוקו ואז התעוררתי פה." פול אמר ונשמעה אנחת כאב מהצד שני של החדר. שניהם הסתכלו על ג'ון ששכב שם, ישן. "חשבתי שאני מאבד אותו שם." פול המשיך. ג'ורג' תמיד היה היחיד שידע על שניהם עוד מימי הביטלס. "כשמעתי בחדשות ששניכם בבית חולים, הבנתי הכול. למה אתה ולינדה התגרשתם, למה ג'ון ויוקו התגרשו, בחיים לא חשבתי שיוקו תיתן לו ללכת וכנראה שהיא לא נתנה..."

"אתם רוצים לסתום?..." ג'ון שאל במבטא בריטי ישנוני וחזר לישון. ג'ורג' ופול צחקו.

---

מגניב. פיק מעולה!