קולנוע (ג'ון/פול)

BeatleBoot החליטה להמשיך ולהצחיק אותנו, גם הפעם עם ג'ון/פול.

PG.

 

תהנו

---

חושך. מתח באוויר, מבטים נישאים למעלה בהשתאות, נשימתם נעצרת.

פול תמיד אהב את רחש הפופקורן, אבל ג'ון כבר לא הסכים לו ללכת לקולנוע, עכשיו כשהם ביטלים מפורסמים.

 

והוא תמיד ביקש והתחנן אליו שייתן לו ללכת ולשבת שם, בחושך, ביחד עם שאר האנשים, לפחד ולהתרגש, לרצות עוד, ליהנות מהאקשן, הדרמה והרומנטיקה. ליהנות מהצפייה בקולנוע- רק עוד פעם אחת אחרונה!

 

"מקרטני, אני אגיד את זה בפעם האחרונה." ג'ון אמר במבט נוקב. "ההתרגשות היחידה תהיה כשהבנות יבינו שאתה פול מקרטני מהביטלס, והאקשן היחיד שיהיה זה כשתצטרך לקפוץ בין המושבים והשורות ולנוס על נפשך."

 

- -

פול הציק לג'ון המון בקשר לזה, ובשלב מסויים ג'ון כמעט ונשבר. הוא החליט להגשים את חלומו של פול המסכן... בערך.

 

"פולי, תגיע אלי היום בתשע."

"בשביל?"

"הפתעה."

"יש לך חום?"

"פול."

"יש לך חום!" פול אמר כשג'ון עזב את החדר בדממה.

 

- -

"אתה יכול לפקוח אותן." ג'ון הוביל את פול לתוך החדר.

"מה..." פול פקח את עיניו והסתכל סביבו. "מה זה?"

"זה, ידידי, קולנוע פרטי."

"מה?"

"לא יכולתי יותר לשמוע אותך מתלונן שאתה רוצה ללכת לראות סרט..."

"דאגת לי..." פול צחקק.

"כאב לי הראש מרוב תחנונים,"

"ורצית שיהיה לי טוב..."

"ואיבדתי את הסבלנות,"

"הו..." פול המשיך בלי להתייחס לדבריו של ג'ון.

"ולא היה לי כוח אלייך. אז הנה, מקרטני. בית קולנוע, ויש גם פופקורן."

"ג'וני!" פול קפץ על ג'ון וחיבק אותו.

 

"היי! אתה! רד ממני!" ג'ון צעק אבל פול נצמד אליו עוד יותר.

"שכחתי לספר לך משהו." ג'ון הסתכל על פול במבט קר. "תמיד הלכתי עם דוט לקולנוע."

"אני שמח לשמוע."

"והחזקנו ידיים."

"נהדר."

"וזה היה כ"כ רומנטי."

"ולמה אני צריך לשמוע את כל זה?"

"סתם..." פול אמר בפשטות ונישק את לחיו של ג'ון.

 

"נו באמת... מקרטני, לעזאזל!" ג'ון קפץ מתוך ידיו של פול וניגב במהירות את לחיו עם שרוולו.

 

פול, בצידו השני של החדר הפצפון, התיישב על הספה וצפה בסרט בעיניים חולמניות. יש שיגידו מאוהבות...

---

היא טוענת שזה הקטע הכי חסר פואנטה שהיא כתבה אי פעם... אבל היא הייתה חייבת לכתוב את זה. מה אתן חושבות?