ההמשך של "בגידה". הפעם הג'ון/פול הוא הדומיננטי, והג'ורג'/פול הוא השולי.
PG, נכתב ע"י ליזי ובוטא ע"י הדר.
"איפה היית בלילה הקודם?" שאלתי אותו בחשש.
"הייתי בבר עם ג'ורג', שתינו קצת." הוא ענה והתחמק מלהביט בעייני.
"כן, אני יודע, ראיתי אתכם, אני מתכוון אחר כך..." אמרתי והתחלתי לאבד מסבלנותי.
"ג'ון, בבקשה אל תכעס. שנינו היינו שיכורים ועלינו לפה, והכול קרה כול כך מהר ו..."
"שכבת איתו?!" שאלתי, מופתע.
הוא לא ענה.
"למה?" שאלתי אותו בלי לצפות לתשובה.
הוא הסתכל עליי במבט אשם ומצטער, עיניו הגדולות והעמוקות בהו בי בפחד.
"שאלתי אותך משהו. למה?" אמרתי בקול תקיף יותר.
"אני לא יודע." הוא ענה לי בשקט.
"אכפת לך בכלל ממה שיש בינינו?" שאלתי אותו. ידעתי שאם ניפרד אני אמות. אני לא יכול לחיות בלי פול. כשאני לא רואה אותו במשך כמה ימים אני מרגיש שמשהו בתוכי מת, ובשנייה שאני רואה אותו אני מחבק אותו ומנשק אותו ואני חוזר לחיים, ואני שמח.
"ברור שאכפת לי." הוא ענה לי בקול מלא בטחון.
"זה לא נראה ככה!" עניתי לו בצעקה, הסתובבתי ויצאתי למסדרון. נשענתי על הקיר והחלקתי לישיבה, מרגיש את הדמעות מתחילות לזלוג מעיני.
"ג'ון..." הוא אמר בלחש לאחר כמה שניות שישבתי שם, מדמיין את חיי בלעדיו.
הוא ניגש אלי. "אני מצטער, לא התכוונתי..." הסתכלתי עליו בעיניים אדומות.
הוא התכופף לעברי. "אני מצטער." הוא אמר וכמעט טבעתי בעיניו הגדולות. הוא התקרב אלי עוד ונישק אותי ברכות. "אני אוהב אותך." אמר, וחיבק אותי חזק.
אני יודע שהכול ישתנה, ושכול פעם שאני אראה אותם מדברים אני ארגיש רע בלב. אבל אני אוהב אותו, והוא אוהב אותי... ואני רק צריך להאמין.
מעולה O:
יש לנו גם למה לצפות- פיקים של יולי, הדר וליזי בדרכם אלינו. אשמח לעוד, אז... D:
ממש אהבתי
השבמחק