צוף (הא מוזכרת הרבה בבלוג, הא?XD) שלחה לי רעיון לפיק. היא ביקשה שאני אכתוב סלאש על How do you sleep, שיר השנאה הידוע של ג'ון לפול.
בכל מקרה, מאז שראיתי את המייל שלה התחלתי לחפש גם אני סלאשים בנושא, אבל לא מצאתי לצערי. אז כתבתי אחד, כמו שהיא ביקשה. את האמת, שבוע שעבר היה את השיר בשומעים חיפושיות ובאמת תהיתי מה הייתה התגובה של פול... ומה התגובה של ג'ון לDear Friend, כמובן P:
אז צוף, בשבילך
ג'ון/פול, PG-13
"שלום, ג'ון נמצא?" יוקו ענתה לטלפון, ושמעה קול מוכר.
"מי רוצה אותו?" היא שאלה בחשדנות.
"רק תביאי לי אותו..." פול הבין שיוקו זיהתה אותו, ולכן דיבר בקול מעוות.
"רגע..."
"הלו?"
"תגיד לי לנון, מה נראה לך שאתה?"
"מה... חכה רגע, אני עובר למשרד שלי." ג'ון ניתק, הלך במהירות לחדרו, נעל את הדלת והתקשר לפול.
"מה עובר לך בראש? למה עשית את זה?" פול ישר תקף.
"מקרטני, אתה זה שהתקשרת"
"אל תשחק אותה מטומטם, אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדבר"
ידעתי על מה הוא מדבר, כמובן. "אולי תגיד מה שאתה רוצה להגיד וזהו?"
"שתתנצל"
"מה...?"
"כן, שנינו יודעים שלא התכוונת לזה"
"אתה לא יודע שום דבר, מקרטני"
"למה עשית את זה?" פול שאל אחרי שתיקה ארוכה. "למה אמרת עליי כאלה דברים?"
"למה נראה לך?" ג'ון אמר ציני יותר מתמיד.
"היינו החברים הכי טובים"
"די לדבר שטויות"
"השלמנו אחד את השני..."
"זה לא נכון!"
"הכרנו אחד את השני הכי טוב בעולם"
"לא הכרת אותי בכלל"
"אז איך כתבת עלי דבר כזה?" הוא עצר לרגע. "וגם אם אתה באמת חושב ככה, לפחות תכבד את מה שהיה בינינו פעם"
"אני..."
"אתה יודע, באמת שלא ציפיתי לזה... לא ממך."
"כן..." בקושי הצלחתי לדבר.
"ידעתי שאתה כועס, שקשה לך- כמו שקשה לי, באמת." הוא נאנח. "אבל מפה ועד כזה שיר שנאה, ועוד בפומבי. בשביל מה זה היה טוב?"
"אתה יודע איך אני כשאני כועס..."
"לא, לנון. אתה טועה. פעם הכרתי אותך, איך שהיית פעם. אבל אני לא מכיר אותך ככה, סוג של... שיבוט של יוקו שכועס על העולם, לא מוכן לסלוח... אני מכיר את ג'ון שאהב אותי, לא אותך."
"שיבוט...? מקרטני, נו באמ-"
"אני לא..." הוא בכה. "אני לא רוצה לדבר על זה. אני לא רוצה בכלל..." הוא נעצר, ואז המשיך. "אולי באמת עדיף שהקשר ינותק."
"לא..."
"מצטער. אבל אני לא מסוגל."
"פולי... אבל אני עדיין אותו אח-" ולפני שהספקתי להשלים את המשפט, הוא ניתק את הטלפון.
חצי שנה מאוחר יותר
פול ישב באולפן הביתי שלו, ושמע את הטלפון מצלצל. "הלו?"
"מקה?" פול הופתע לשמוע את ג'ון.
"ביקשתי שלא תתקשר"
"אני יודע, אני יודע. אבל הייתי חייב להתקשר. אל תנתק, בבקשה"
"מה אתה רוצה?" הוא אמר בתוקפנות וחוסר סבלנות.
"לא ידעתי שככה אתה מרגיש..."
"די כבר, נו באמת. לא סתם ביקשתי שלא תתקשר"
"הייתי חייב"
"ב-א-מ-ת" הוא אמר בציניות כלשהי.
"באמת. אתה חשוב לי.", "זה לא נראה ככה" הוא צחק בזלזול.
"אתה יכול להיות רציני לדקה?"
"ג'ון לנון מבקש, הא? להזכיר לך מי הרציני בינינו?" הוא המשיך לזלזל. "אני, ג'ון. אני! אני ה שניסה לדבר איתך ברצינות ולהציל את הקשר שלנו ואת להקה. אני זה שלא וויתר, אז אל תזיין לי את השכל, שמעת?!" הוא כמעט צעק.
"שמעתי את Dear Friend..." ג'ון אמר בשקט, ופול השתתק.
"אתה עדיין פה?" ג'ון שאל, ושמע את פול נאנח בבכי.
"העיתונים אומרים שאתה שר שם עלי" הוא המשיך. "פולי... אם רק היית אומר לי..."
"אם רק היית אומר לך מה? במה זה היה עוזר בדיוק?" הוא שאל, לא מבין למה הם מתווכחים בכלל.
"במה...? בעיקר בזה שהייתי אומר לך שגם אני עדיין אוהב אותך, ושכתבתי את How dou you sleep כי ממש כעסתי, ואולי אם היית אומר לי איך אתה מרגיש אז הייתי לוקח את הטיסה הראשונה ללונדון ובא לנשק אותך. אז באמת, לא כזה נורא שלא אמרת לי..."
"ג'וני..." פול אמר בשמחה בהולה בבכי. "לא דיברת איתי כ"כ הרבה זמן.. וכעסת עלי, ולא סבלת להיות לידי... והפירוק. חשבתי שאתה שונא אותי"
"מה פתאום... רק בגלל יוקו."
"אני מצטער"
"אני יותר..."
"ג'וני?" פול שאל אחרי כמה דקות של שתיקה.
"אה?"
"אתה פה?"
"כן"
"אז מה אתה לא מדבר?"
"אני נהנה לשמוע אותך נושם", "חזרת" פול צחק.
"חזרתי...? מאיפה?"
"מהמקום המרוחק שהיית בו... חזרת אליי."
"אני שמח לחזור"
ועד פה פרק 1 P:
יהיה עוד פרק אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה