והפעם סיפור ג'ון/פול ארוך, עם כמה פרקים (לא יודעת כמה, אבל יהיו הרבה). PG-13.
אני זוכר את הפגישה עם יוקו. אני לא אשכח... היא נכנסה לחייו, לחיינו, ושינתה הכל. אני גם לא אשכח את היום ההוא, אחרי שחזרנו מהודו. באתי אליו ובדיוק ראיתי את סינתיה יוצאת החוצה בוכה. הוא בדיוק סיפר לה שהוא עוזב אותה ומתחתן עם יוקו.
1968
נכנסתי לחדר שלו והוא היה מופתע כשראה אותי. "מה אתה עושה פה?"
"באתי לראות אותך."
"אה, שלום." הוא צחק, ובא לנשק אותי. "סינתיה." הרחקתי אותו. "ראית אותה בחוץ?"
"כן, בוכה." הנהנתי, והוא סימן לי להתיישב. לא סיפרתי לו שאני יודע על יוקו. "סיפרתי לה על- אממ.." הוא נשם עמוק והמשיך. "על יוקו..."
"כבר שנה אתם ביחד, רק עכשיו נזכרת לספר לה?"
הוא הסתכל עליי מופתע. "מה... איך אתה יודע?"
"יש דבר אחד שאתה שוכח... אני מכיר אותך כמו את כף היד שלי. אני מכיר אותךיותר טוב מעצמך... הרגשתי שקורה משהו, זה היה ברור.", "פולי... אני מצטער..." הוא הסתכל לתוך העיניים שלי. "אז למה לא אמרת לי כלום?"
"חשבתי שזה משהו חולף, כמו תמיד. אבל עכשיו אני מבין שלא." אמרתי, והתכוונתי לסינתיה. "ואני אוהב אותך, לא רציתי לוותר עלייך כ"כ מהר."
"אני אוהב אותך גם, פשוט-"
"אז למה אתה עושה לי את זה?" קטעתי אותו. "עושה מה?"
"אל.. אתה לא טיפש, ג'ון. עם סינתיה התחנת רק כי היית חייב, את זה הבנתי. אבל יוקו? נו באמת. למה?" אמרתי, ופתאום נפל לי האסימון. "היא לא בהריון, נכון?"
"לא,לא. היא לא בהריון."
"אז למה אתם מתחתנים? לא אמרת שאתה אוהב אותי?" אמרתי, ודמעה נזלה על פני.
"אני כן אוהב אותך פול, אני כן. אבל גם את יוקו, היא... היא... מדהימה, והיא עושה לי טוב, באמת" שמעתי את מה שאמר, ולא עמדתי בזה עוד. יצאתי החוצה וחזרתי הביתה בוכה.
לא חשבתי שהוא יודע. לא חשבתי שהוא יעזוב ככה... הייתי בטוח שאני אוכל לדבר איתו בהגיון ולהסביר לו שאני אוהב אותו יותר מאת יוקו, שאני רוצה להמשיך להיות איתו למרות הכל. אבל זה לא עבד. הוא ידע מהכל לפני סיפרתי לו בעצמי, והוא הגיע אחרי סינתיה ובטח שמע מה קרה בחדר, אחרת איך הוא ידע על הנישואים?
מצידי, הייתי מבטל את הנישואים, ולא יודע... מציע לפול לברוח איתי לאנשהו... אבל יוקו, היא הבעייה. מאז שהיא יודעת עלי ועל פול היא לוחצת עלי לעזוב אותו, והיא כל הזמן עושה לי רגשות אשם כשהיא חושבת שאני רוצה להיפרד ממנה, או לבטל את החתונה... אני לא יכול לעזוב אותה. אני פשוט צריך לדבר עם פול ולהסביר לו הכל. הכל יסתדר, אני יודע.
הלכתי אליו באותו ערב, וכשנכנסתי אליו הביתה ראיתי אותו יושב ומנגן. הוא הסתכל עליי ואז הוריד את מבטו, והמשיך לנגן. זה לא היה ככה בדר"כ. תמיד הוא היה קם ומנשק אותי...
התיישבתי בכיסא שהיה מולו, והתחלתי לדבר. "יוקו מרגישה שיש בינינו משהו."
"היה." הוא תיקן אותי, אבל התעלמתי והמשכתי. "והיא לוחצת עליי לעזוב אותך." הסתכלתי עליו, והמשכתי. "אבל אני לא מתכוון לתת לה להכנס בינינו... אני אוהב אותך."
הוא הסתכל עליי ושתק. "אם הייתי יכול, הייתי מבטל הכל...", "אז תבטל."
"אבל-", "כן... תמיד יש אבל..." הוא קטע אותי.
"אבל היא עושה לי רגשות אשם, ואני לא יכול לבטל את החתונה. אני לא רוצה לפגוע בה." חשבתי שהוא יבין ויסלח לי. "בבקשה תלך." פול אמר בקול קר.
"מה...?"
"כן, מה ששמעת. זה פשוט לא יעבוד. אני לא מוכן להיות איתך ולדעת שאתה אוהב אותה. תלך בבקשה, זה נגמר."
לא ויתרתי, וקמתי אליו. "פולי..." ניסיתי לנשק אותו. "אמרתי שזה נגמר, לך מפה!" הוא אמר בטון תקיף, והרחיק אותי.
"אם זה מה שאתה רוצה..." אמרתי בשקט, והלכתי.
פורסם ב10/3/2009
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה