תמיד אהיה איתך, לא משנה מה יקרה (ג'ון/פול)

ג'ון/פול,

PG, נכתב ע"י אלכס.

מתרחש בסוף 1980...

---

האישה בדלפק הביטה למעלה אליו.

"אפשר לעזור לך?"

"אני צריך לדעת איפה החדר של פול מקרטני." הוא אמר בייאוש.

"אני מצטערת, אבל זה מידע מסווג, אני לא יכולה ל – "

"אני צריך לראות אותו!" קרא ג'ון, קוטע את דבריה. "אני ג'ון לנון."

האישה בדלפק שלחה אליו מבט ספקני אחד אחרון, ושלחה אותו לחדר מספר 207.

ג'ון הילך במסדרון הקר של בית החולים, ובליבו תחושה רעה שמשהו לא בסדר. אחת האחיות זיהתה אותו, אך הוא לא הקדיש לכך מחשבה רבה. המסדרון היה מואר, אך שקט. מאוד שקט. הוא הגיע לחדר שבסוף המסדרון, ופתח את הדלת לאט.

פול שכב במיטה, ישן. רגלו האחת הייתה מגובסת מאצבעותיו למפשעה. הגבס היה טרי, והכתים את הסדין. רינגו וג'ורג' כבר היו שם לפניו, הוא שם לב. אל רגל המיטה של פול היה קשור בלון בצבע תכלת, והייתה עליו כתובת:

"לתכלת, החלמה מהירה, מאחלים – אדום וורוד"

ג'ון הפסיק להתעסק בזוטות, ופנה אל פול. 'הוא נראה כמו מלאך.' חשב לעצמו. הוא התקרב אליו, ללטף את פניו, ופול דיבר.

"ג'ורג'."

ג'ון קפא וידו באוויר. 'כמובן.' חשב לעצמו. הוא פנה במהירות לצאת מהחדר, אך לפני שהספיק לצאת מהדלת, שמע את פול מתעורר.

"ממ... ג'ון?" הביטל הצעיר שכבר לא היה עוד ביטל הביט בו בחיוך תמים. "מה אתה עושה פה?"

"היי, מקרטני." אמר ג'ון, קולו צרוד מעט. "מה... איך אתה מרגיש?"

"האוכל פה נורא." אמר פול, צוחק. "כמה זמן אתה כבר פה?"

"לא הרבה."

פול הסתכל עליו למשך כמה שניות, ואז הושיט את שתי ידיו אחורנית, בניסיון לדחוף את עצמו לישיבה. הוא גנח בכאב. ג'ון ניגש אליו במהירות, והחל לעזור לו.

"אתה בסדר?" רעד קל עבר בגופו של ג'ון. פול הביט בעיניו. כנראה הרגיש שהוא רעד.

"אני בסדר. ואתה?" ג'ון התיישב ליד פול, על המיטה.

"אני בסדר." ענה לו. "עדיין לא הבנתי איך זה קרה לך." כשג'ון שמע שפול שבר את רגלו, הוא מיד דמיין את הדברים הגרועים ביותר. רק פול הצליח לגרום לו להרגיש ככה. הוא הרגיש את עולמו מתמוטט. כל כך הרבה דברים שלא הספיק להגיד לו. וכששמע שהוא בסדר...

"התנגשתי במכונית חונה." ענה פול, נאנח וצוחק.

"רק אתה." אמר ג'ון.

"רק אני."

"לא ראית את המכונית?" שאל המבוגר יותר, נמנע מלהסתכל עליו.

"ראיתי, פשוט... דעתי הייתה מוסחת." ענה פול, מביט על הגבס שלו,שוקע במחשבות.

"איך?" שאל ג'ון, בטוח שהשיחה שלהם לא מתקדמת לשום מקום.

"חשבתי על מישה – משהו." פול תיקן את עצמו במהירות.

"על ג'ורג'?" ג'ון שאל בשקט, לעצמו, וקיווה שפול לא שמע.

"מה?" פול הסתכל עליו.

"מה?" שאל ג'ון בתמימות.

"שאלת אם חשבתי על ג'ורג'?" שאל פול.

"לא, פשוט..." התחיל ג'ון לומר. פול הביט אל ברכיו כעת, והחל להסמיק.

"חלמת עליו." אמר ג'ון, נבוך. פול הביט בו בשאלה.

"אמרת את השם שלו." ג'ון קם מהמיטה, ופנה לכיוון הדלת. פול תפס בידו. ג'ון הסתובב אליו.

"חלמתי עליו עכשיו." אמר פול, מושך את ג'ון אליו, מאלץ אותו לחזור ולשבת לצידו על המיטה. "הוא לא היה זה שחשבתי עליו במכונית." פול לא עזב את ידו של ג'ון. ג'ון כמעט נמס ממגעו של פול, אך חזר והזכיר לעצמו שזהו רגע רציני.

"אז על מי חשבת?" שאל ג'ון, מביט על היד של פול אוחזת בשלו.

פול התמהמה בתשובתו.

"אה... על..." ג'ון המתין לתשובה.

הוא הרגיש את ידו של פול מתנתקת ממנו, אוחזת בפניו ומסובבת אותן אליו.

"עליך." פול נישק אותו, מפחד מתגובתו של ג'ון. ג'ון התרגש. כל הזמן שהוא פחד לומר לפול מה הוא הרגיש, פול בעצם הרגיש את אותו הדבר!

הוא העביר את אצבעותיו בשיערו של הביטל הצעיר יותר כבר לא היה עוד ביטל. הנשיקה נמשכה ונמשכה. הם התנתקו אחד מהשני, ולא עשו דבר מלבד להביט אחד בעיני השני. בחיוך. פול נרדם. ג'ון לקח טוש, והוסיף "וירוק" לברכה שהייתה כתובה על הבלון. הברכה מג'ורג' ומרינגו. אחר כך פנה אל פול.

"אהובי," הוא כתב לו על הגבס. "תמיד אהיה איתך. לא משנה מה יקרה." ג'ון נשק על לחיו של פול, עזב את החדר, ונסע לביתו, לאסוף את יוקו, ולתפוס את הטיסה לארצות הברית. 

 

ביום המחרת, ג'ון לנון נרצח בידי מתנקש.

---

זה... זה... :'(