אני מצטערת שלא עידכנתי הרבה זמן,
פשוט לא מצאתי זמן להעתיק כל מה שכתבתי הנה.. (כןכן, אני כותבת הכל בדפים ואז מקלידה )
אז כתבתי ג'ורג'/פול ארוך, הנה הפרק הראשון.
PG-13 כמובן.
מה שג'ורג' אומר צבוע באדום. תהנו
1964
אני רוצה להגיד לו, אני מת להגיד לו.
מאז שאנחנו מכירים אני מת לספר לו כמה אני אוהב אותו ופשוט לא מעז. איך הוא יגיב? מה הוא יעשה? הוא בטח ישנא אותי.
אז החלטתי לשתוק. לסבול, אבל לא להסתכן שהוא יעזוב אותי... לפחות הוא מחשיב אותי לחבר הכי טוב שלו, לפחות הוא יודע שאני פה בשבילו בכל מצב.
אני מודה לאלוהים כל יום שהוא לא מדבר איתי על רגשות. ז"א, על פטי ורגשות, ביחד. לא הייתי עומד בזה. מה הייתי צריך לעשות? להסכים איתו שהיא מדהימה? להגיד שאני שמח בשבילו...? שאני אוהב אותה? בחיים לא.
אז בינתיים אני פשוט מעדיף להישאר הכי קרוב אליו במסווה של "חבר הכי טוב". זה הכי טוב ככה, לא?
הטלפון צילצל. "הלו?"
"בא לך לבוא? פטי נסעה להורים שלה, הבית ריק, יהיה אפשר להשתגע כמו פעם"
"ג'ורג'י, זה אתה?"
"אלא מי?" הוא צחק.
"להשתגע כמו פעם? הצעה מפתה..." צחקתי. "אני כבר בא" אמרתי, וניתקתי.
הוא הגיע אחרי חצי שעה. כבר המון זמן לא בילינו שנינו לבד, כמו פעם, בימים הטובים. אז חשבתי שאפשר לנצל את היום הזה שפטי לא פה. נשתכר קצת, ננגן, נדבר...
"מה קורה פולי?" אמרתי, והזמנתי אותו להכנס.
"הכל טוב, קרה משהו?"
"לא... חשבתי שנהנה ביחד כמו פעם" נעצרתי לרגע, והמשכתי." התגעגעתי וזה... אתה יודע."
הבנתי שמשהו לא בסדר. הוא אף פעם לא דיבר ככה, והוא לא היה שיכור. משהו קרה עם פטי, ולא סתם היא נסעה. הלכתי והתיישבתי בסלון, הוא בא אחריי. "ג'ורג'י, מה קרה? למה היא נסעה?"
"אתה תמיד תבין אותי, הא? אי אפשר להסתיר ממך שום דבר..." הוא חייך אלי, והמשיך "רבנו.. היא לקחה את הבגדים שלה ועזבה."
"על מה?"
"שאני לא אוהב אותה מספיק..."
"לא אוהב אותה מספיק? יש יותר לאהוב מזה?" כמובן שלא שמחתי לדבר על זה, אבל הייתי חייב, בשבילו.
"כנראה..." הוא נעצר, וחשב אם להמשיך. "היא מקנאה בך." הוא אמר לבסוף.
נשארתי בפה פעור. מקנאה בי? על מה? "מה לעזאזל?", "כן, אני יודע... אבל היא אומרת שאתה יותר חשוב לי ממנה, ושאני מבלה איתך יותר זמן ממנה, ושאני לא משקיע בה מספיק.. ואין לי מושג מה עוד".
אם רק הייתי יכול לנשק אותו עכשיו... "שטויות, רוצה שאני אדבר איתה?"
"מה תגיד לה? 'כן פטי, את צודקת'?"
"מה..? לא!! ג'ורג', אני אגיד לה שזה שטויות, ושאתה אוהב רק אותה ודואג רק לה ו-"
"אבל היא צודקת, " קטעתי אותו, ומיד הבנתי את הטעות שעשיתי. כ"כ רציתי להגיד לו כמה אני אוהב אותו, וכ"כ רציתי לקום ולנשק אותו.. אבל לא יכולתי. זה היה הורס הכל. "אני מתכוון, אתה החבר הכי טוב שלי... היא רק בחורה, אמנם אני אוהב אותה, אבל אתה כמו אח שלי" אני פשוט מפגר.
בחיים הוא לא אמר לי דבר כזה, ולא יכותי להוציא מילה מהפה. המשכתי לבהות בו.
"אמרתי יותר מדי, הא?"
"לא לא, ג'ורג', ממש לא. אני פשוט... אף פעם לא אמרתי לי דברים כאלה, וזה די...", "מוזר?", "משמח, אני חושב."
"טוב, אז בכל מקרה, אתה עובד על שירים חדשים?" רציתי לסיים את השיחה הזאת כמה שיותר מהר.
"כן, שיר נחמד כזה... רוצה לשמוע?"
"בטח, אני אביא את הגיטרה. רגע."
הוא הלך להביא את הגיטרה, חשבתי אם באמת כדאי לי לשיר לו את השיר. אבל הוא כבר חזר ודחף לי את הגיטרה לידיים. מה יכולתי לעשות? שרתי לו, והוא אהב אותו.
"מה אתה חושב?"
"שיר מגניב! מהיר כזה, שמח"
"אני לא יודע אם אני רוצה להקליט אותו...", "לא להקליט אותו? מה פתאום פולי! הוא מדהים, באמת! אנחנו חייבים להקליט אותו..."
"אתה באמת חושב?" אמרתי, והסתכלתי לו בעיניים.
"אני בטוח..." לחשתי, אבוד איפשהו בתוך המבט שלו.
"ג'ורג'י..." נפלט לי בלי לחשוב.
"כן...?"
"אני... אמ, אתה בסדר? ז"א, מה איתך חוץ מזה?"
"חוץ מזה אני בסדר, בסדר גמור אפילו. מה איתך?" ג'ורג' אמר בעצב, ופול ידע שהכל לא בסדר, והוא רק מנסה להרגיע אותו. "אני בסדר, כן..."
"אתה בטוח? זה לא נשמע ככה." אמרתי דואג.
"אני רק שמח להיות פה איתך, זה הכל."
"אוי נו..." חייכתי.
"ברצינות, אתה החבר הכי טוב שלי, והתגעגעתי." הוא אמר. "טוב, ג'ורג'י, כבר מאוחר. אני אלך." הסתכלתי על השעון.
"לא, פולי, תישאר איתי..."
"אתה חייב לישון, ניפגש מחר."
"לילה טוב..." ג'ורג' נכנע.
הלכתי הביתה, והמשכתי לנגן קצת.
חשבתי על כל השירים שאני כותב לו, ומנסה להסתיר שזה עליו. השירי אהבה המטופשים האלה. אני אוהב אותו כ"כ ויום ליום זה רק הולך ומתגבר.. ואלוהים, זה ממש לא עושה לי טוב לפגוש אותו כל יום ולא לעשות עם זה כלום.
אני משתגע, אני לא יודע מה לעשות. בפעם הראשונה בחיי, אני באמת לא יודע מה לעשות.
כבר היה מאוחר, השמש עלתה והעיניים שלי כמעט נעצמו מעצמן. נכנסתי למיטה, ופתאום שמעתי דפיקות חזקות על הדלת. נבהלתי, מי זה כבר יכול להיות פה באמצע הלילה חוץ מפורצים?
"מי זה?!" ירדתי במדרגות, צעקתי ולא ענו, אבל המכות על הדלת המשיכו. הגעתי לדלת, והצמדתי אלייה אוזן. "מי זה?!" שמעתי צחוק, ופתחתי בזהירות. "פטי... פטי... בואי אלי, למה את לא מחבקת אותי?!"
ראיתי את ג'ורג' עומד בפתח הדלת, שיכור. הוא התקרב אלי וחיבק אותי. "פטי, למה ברחת?! אני אוהב רק אותך!" הוא המשיך לצחוק בקולי קולות.
"ג'ורג', מה קורה איתך?" משכתי אותו פנימה. "מה עשית...? למה השתכרת ככה?" נורא דאגתי, והוא לא ענה. הוא כמעט נפל, ולבסוף הוא הקיא... עלי, על עצמו, על הרצפה ועל כל מה שהיה מסביב. הבנתי שהוא לא מסוגל להסביר לי מה קורה איתו, ולמה לעזאזל הוא ככה, ומה הוא עושה פה.. אז פשוט החלטתי להלביש ותו ולתת לו לישון, ככה הוא יחזור לעצמו.
"ג'ורג'י, מה עשית?" לחשתי אותו בזמן שגררתי אותו במעלה המדרגות לכיוון החדר והמקלחת. הוא שתק ולא אמר מילה חוץ מכל כמה זמן, שהוא פלט איזה צחוק מטופש.
הורדתי לו את החולצה והמכנסיים, והוא נשאר עם בוקסר.
בהתחלה התלבטתי אם לקלח אותו או לא, אבל החלטתי שלא... לא רציתי להחליף לו בוקסר והכל. הוא בעצמו בטח לא יסכים. כשנסיתי להלביש לו את החולצה הוא נשען עליי ואמר לי שהוא אוהב אותי. זאת הפעם הראשונה מאז שהוא הגיע שהוא מבין שזה אני.
"ג'ורג'י, די לדבר שטויות, תן לי להלביש אותך" כ"כ רציתי להאמין שזה אמיתי, שהוא באמת אוהב אותי... אבל זה האלכוהול, כמובן. אסור לי להשלות את עצמי.
"פול, אני אוהב רק אותך! תינשא לי?" הוא המשיך לצחוק בפרעות וניסה לנשק אותי. "ג'ורג', די, אתה שיכור"
סיימתי להלביש אותו, השכבתי אותו במיטה שלי, היחידה בחדר, והוא ישר נרדם.
נהנתי מלהסתכל עליו ישן. כ"כ יפה, כ"כ שקט. וכשנכנסתי למיטה לידו, לא יכולתי לעצור את עצמי וחיבקתי אותו. מה הייתי נותן כדי שהוא יחבק אותי חזרה ויגיד לי שהוא לא יעזוב אתי אף פעם. מה הייתי עושה בשביל זה...
התעוררתי במיטה זרה לי עם מישהו ששכב לידי. היה חשוך לגמרי, ונורא נבהלתי. קמתי בבהלה מהמיטה, ואז שמעתי את פול.
"ג'ורג'י? הכל בסדר?"
"פולי... מזל שזה אתה... איפה אנחנו? מה אנחנו עושים פה?" שאלתי, רגוע יותר. הוא קם והדליק את האור, וראיתי שאני בבית שלו, בחדר שלו, עם בגדים שלו. "מה קרה?"
"הגעת הנה שיכור... חשבת שאני פטי, דפקת על הדלת."
"אני מצטער... החלפת לי בגדים?"
"כן, הקאת על עצמך ועלי"
"הקאתי עלייך?" הייתה לי סחרחורת, נורא כאב לי הראש. "אני לא מאמין... פולי, אני כ"כ מצטער שאני ככה..."
"זה בסדר. אתה חבר שלי, אין לי בעייה עם זה." חייכתי אליו.
"מה עוד עשיתי...?"
"בהתחלה קראת לי פטי וחיבקת אותי" צחקנו, "ואז הבנת שזה אני, ואמרת לי שאתה אוהב אותי..." בהיתי בו, כאילו מחכה שיגיד שהוא היה רציני."מ...מה אמרתי?!" החוורתי.
"שאתה אוהב אותי... בהתחלה חשבתי שאתה מודה לי ומדבר אלי כחבר, אבל אז ניסית לנשק אותי" הכרחתי את עצמי לצחוק.
"וקרה... נתת... קרה משהו?"
"כלום, אתה יכול להירגע" המשכתי לצחוק.
"אה, אוקיי, אני רגוע, רק ש..."
"שמה?" הוא נראה לי מאוכזב לרגע, אבל זה הדמיון המופרע שלי.
"כלום, כלום." הוא התיישב על המיטה והתיישבתי על הכיסא מולו. "בלילה, היה איזה קטע שחשבתי שאתה מחבק אותי, ועכשיו, כשאמרת לי על מה שאמרתי לך, על מה שניסיתי לעשות... כבר חשבתי שקרה משהו"
הוא הרגיש, הוא יודע. אני לא מאמין, מה עכשיו? "אני רק..." נשמתי עמוק והמשכתי. "דאגתי לך, ואז כיסיתי אותך... ורציתי... בדקתי את החום גוף שלך... אם אתה בסדר..." התבלבלתי במילים וגימגמתי. הוא הסתכל לי לתוך העיינים, ופחדתי שהוא פשוט יקום וילך, כועס עליי. "זה בסדר פולי, תודה" הווא חייך אלי, והרגיע אותי.
ישבנו שם, בחדר, והסתכלנו אחד על השני בשקט.
"אתה יודע, אני שמח שיש לי אותך" פול לחש ושבר את הדממה.
הוא הפתיע אותי. "מה?"
"ברצינות... אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך. אתה החבר הכי טוב שלי, ואתה תמיד דואג לי, תמיד מוכן לעזור לי."
"בשביל זה יש חברים, לא?" צחקתי.
"כן..." הוא חייך "אבל לדוגמא, ג'ון. הוא אף פעם לא דאג לי כמו שאתה דואג לי."
"הי, אתה זה שדואג לי!" אמרתי לו משועשע. "הפחדתי אותך באמצע הלילה, הקאתי עלייך, ולמרות הכל הכנסת אותי וטיפלת בי".
"כן." הוא הסתכל עלי שוב. "אז מה קרה שהשתכרת? בגלל פטי?"
"לא... פטי נסעה, שתיסע. לא באמת אכפת לי. היא עושה לי כ"כ הרבה סצנות."
"אז מה העניין?"
ג'ורג' זז באי-נוחות. "כשאמרתי לך שאני אוהב אותך, אני..." הוא עצר. "פול, אתה מבטיח לי שלא משנה מה יהיה, אנחנו נהיה חברים?" מה השטויות האלה? "ברור" הסתכלתי עליו, וראיתי שהוא שמח מהתשובה שלי.
"התכוונתי לזה"
"למה?"
"אני אוהב אותך."
וזהו, סוף פרק ראשון P: תגידו מה אתם חושבים.
אני רוצה להזכיר- אם כתבתם משהו תשלחו לי ואני אפרסם עם קרדיט. צוף שלחה לי רעיון שהיה לה לפאנפיק, זאת גם אפשרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה