(קצת הפסקה מאיי וונט טו טל יו, אבל אל תדאגו, הכל ממשיך כרגיל.. =])
ולראשונה בחיי.. פאנפיק ג'ורג'/פול 
PG
כתבתי אותו בנורא מעט זמן,
ואני לא יודעת אם הוא מספיק טוב. מה אתם אומרים?
אני אוהב אותו מאז.. מאז שהכרנו, אני חושב. בהתחלה זה לא היה כל-כך ברור בשבילי, אז אז הבנתי את זה פתאום.. אני לא מסוגל להגיד לו את זה, כי הוא גבר. ואני גבר. ואנחנו חברים ממש טובים, ואני לא מסוגל להרוס את זה. בינתיים אני מקנא בכל פעם שהוא מביא לחדר את אחת הבחורות האלה, ורק מת שהן יעזבו כבר וישאירו אותנו לבד.
לא פעם ניסיתי לראות אם הוא באמת מרגיש אליהן משהו,
וניסיתי לפרש את ההתנהגות שלו אליי "בדרך רומנטית"... אבל זה אף פעם לא עבד. זה שיגע אותי. בהתחלה עוד הייתי בדכאון וזה הגיע למצב שהתפרצתי על כולם והסתגרתי בחדר. אבל עכשיו למדתי לחיות עם זה. אני אוהב את פול- ופול לא אוהב אותי.
הוא נכנס לאולפן, יפה כל-כך. מאותו הרגע לא יכולתי להוריד ממנו את העיינים, אבל הכרחתי את עצמי. לא רציתי שמישהו ישים לב. הוא היה לבוש יפה, החיוך שלו על הבוקר כמעט גרם לי לרוץ ולחבק אותו.. וכשהוא סיפר לנו בהתלהבות שהוא הציע אתמול נישואים לג'יין קמתי ורצתי החוצה עם דמעות בעיניים.
"מה קורה לו...?" ג'ון שאל בדאגה.
"לא יודע.. בטח איזו בחורה סירבה לו אתמול" אמר רינגו, והתחיל לצחוק עם ג'ון.
רק פול שתק. הוא לא הבין מה עובר על ג'ורג', ולמה הוא הגיב ככה לנישואים שלו עם ג'יין.. אבל הוא ניחש. כבר כמה זמן הוא שם לב לדרך שג'ורג' מדבר איתו, לרמיזות שלו. ולמרות שג'ורג' חשב שפול בכלל לא שם לב, פול ידע. הוא לא רצה להאמין שזה אמיתי, אבל מה שקרה עכשיו רק גרם לו להבין שאי-אפשר להתעלם מזה עוד- הוא חייב לעשות משהו.
אחרי זה הבנתי עד כמה זה היה מטופש לברוח ככה. זה רק גרם להם לצחוק עלי, צחוק ששמעתי עד החוץ, ולפול לחשוד ולבוא אחרי... הוא מצא אותי במקום הקבוע שאליו תמיד ברחתי, והתיישב על הרצפה ליידי.
"יש מצב שתסביר לי אחת ולתמיד מה עובר עלייך?" פול שאל במבט רציני.
"אני לא בטוח שאני מוכן לספר לך..."
"אני חושב שאני יודע. אז אל תנסה להסתיר ממני."
"אם אתה יודע, מה אתה עושה פה? למה אתה שואל אותי?" רציתי שהוא יגיד שהוא פה כי הוא אוהב אותי גם, שהוא ילך ויבטל את החתונה עם ג'יין.. שהוא רוצה אותי. אבל לא, כמובן שהכל פנטזיות.
"אני רוצה להיות בטוח."
"מה..?" אמרתי מאוכזב. הייתי בטוח שהוא צוחק עליי. "מה שתגיד.."
"נו, אני מקשיב" הוא אמר חסר סבלנות.
"אני אוהב אותך. ותמיד אהבתי, ותמיד קינאתי הכל הבחורות, וכשאמרת שאתה מתחתן עם ג'יין הייתי חייב לרוץ החוצה לפני שאנ יאבכה מול כולם...".
הוא הסתכל עלי במבט מוזר.. לא הצלחתי להבין אם הוא רוצה לצחוק או לבכות.
"מה לעזאזל...?! האריסון, אתה חי בסרט, צא מזה." פול אמר, קם במהירות וחזר לחדר החזרות בלי להתסכל אחורה.
מאז כלום לא השתנה. פול לא החילף איתי מילה על זה, יכול להיות שהוא חושב שצחקתי עליו. ואני? אני מסתכל מהצד על הזוג השמח הזה, ושואל את עצמי מה אני יכול לעשות.
תגידו,
חשבתי על משהו.. אולי אני אתרגם פאנפיקים? אמנם אני לא משהו באנגלית ואני אוכל לתרגם רק קצרים, אבל מה אתם אומרים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה