והפעם אחד משלי...
ג'ורג'ון, PG-13.
(אה, כן, פטי לא קיימת... היא סתם מפריעה)
"ג'ורג'?" ג'ון דפק על הדלת. "ג'ורג', בריאן קורא לנו, תפתח"
אף אחד לא ענה.
"אתה פה בכלל...?" ג'ון אמר לעצמו והופתע לגלות שהדלת לא נעולה. ג'ורג' לא היה בחדר, והוא נכנס פנימה.
הלכתי לכיוון הארונית שליד המיטה, וראיתי שמונחת עלייה מחברת קטנה. חשבתי שזאת מחברת שירים, אז פתחתי אותה, רציתי לראות דברים שהוא כתב. אבל אז ראיתי שכתוב "יומן, אל תקראו!" בגדול, בכתב היד של ג'ורג'.
לא רציתי לקרוא מה הוא כותב... זה בכל זאת אישי... ולא הייתי רוצה שהוא יקרא ביומן שלי. אבל אז נפלה ממנו תמונה. הרמתי אותה, וראיתי שהיא שלי ושלו ביחד. הופתעתי לגלות שיש לו תמונה שלי ביומן, ולא יכולתי לעצור את עצמי. התחלתי לקרוא, מנסה לגלות למה יש תמונה שלי ביומן האישי שלו.
התחלתי מההתחלה.
'1958-
פול הזמין אותי היום לחזרה עם הלהקה החדשה שלו. הוא השתגע ורוצה שאני אצטרף אליהם, אבל הג'ון הזה לא נראה לי מתלהב מהרעיון במיוחד... הוא די מגעיל בכללי. הוא בטוח שבגלל שהוא גדול ממני הוא יכול להתייחס אלי ככה... אבל לא יעזור לו, אני עוד אוכיח לו שאני הגיטריסט הכי טוב בליברפול.'
"ג'ורג', ג'ורג'... לא תשתנה אף פעם, הא?" ג'ון צחק לעצמו.
'1961-
הרבה זמן לא כתבתי פה. הייתי כ"כ עמוס, ואז פשוט שכחתי ממך.
ג'ון הסכים לקבל אותי ללהקה סוף-סוף. הופענו בהמבורג, ואנחנו חושבים על להוציא דיסק... פול וג'ון די משתלטים, אבל לפול אני יכול לסלוח על זה... אני מכיר ואוהב אותו, הוא החבר הכי טוב שלי. אבל ג'ון? הוא אחד האנשים היותר מגעילים שיצא לי להכיר, ואלוהים, אנ יודע מה עלבר עליו והכל, שאמא שלו מתה, אבא שלו עזב ובלהבלהבלה, אבל למה הוא צריך להתייחס אליי ככה?!'
"אחד המגעילים?! מה?! טוב שלא הגזמת..."
'ג'ון כתב לי שיר. ז"א, הוא כתב שיר בשביל שיהיה לי מה לשיר באלבום... תודה בבאמת. סוף סוף הוא הבין שהוא מתנהג אלי כמו זבל, אז הוא החליט לדאוג לי קצת. בטח פול ביקש ממנו. '
"זה לא נכון!!!! אני חשבתי על זה בעצמי!!" הרגשתי נורא שככה הוא מרגיש כלפי... אני לא באמת רוצה להיות מגעיל, זה לא בכוונה.
'אני לא יודע מה עובר על הבנאדם הזה, הוא מבלבל אותי כל-כך...
יום אחד הוא נחמד, יום אחד הוא לא. יום אחד אכפת לו, יום למחרת לא. אין לי כוח לשטויות שלו, אני רציני. לעזאזל, למה כל-כך אכפת לי מג'ון?'
"אני...?" הדף הבא היה רק, וחשבתי שפה הא הפסיק לכתוב. כאב לי לשמוע שככה הוא מרגיש כלפיי.
דיפדתי כמה דפים ופתאום ראיתי מילים לIf I Needed Someone. את השיר הכרתי, משום מה, והמילים לא היו לי זרות חוץ מהבית האחרון שג'ורג' כנראה החליט לא להקליט בסוף.. ולהסתיר אותו מאיתנו. בחיים לא קראתי אותו קודם. ככל שהתקדמתי בקריאה, נהייתי יותר מבולבל... הוא כתב על זה שהוא מתבייש באהבה שלו, על זה שקשה לו לחשוב על זה. הבית הזה היה הכי יפה בשיר, ולא הבנתי למה הוא הוריד אותו. עברתי עוד דף, רוצה לגלות כבר את מה שבאתי למצוא מלכתחילה- התמונה. ככל שהמשכתי לקרוא לא הבנתי את זה עוד יותר... הוא הרי לא סובל אותי, וכל פעם מחדש הוא כתב את זה.
ואז ראיתי מאחורי השיר, בצד השני של הדף, כתוב בחלש "אני לא אוהב אותו-אני לא אוהב אותו-אני לא פאקינג אוהב אותו". חשבתי שאני לא רואה טוב... אותו? ג'ורג' אוהב גבר? מה הולך פה..?!
ראיתי סימני דמעות שמחקו חלק מהטקסט, והבנתי למה הוא לא סיפר לאף אחד.
איפשהו בתוכי שמחתי לגלות שהוא כן אוהב בנים. אני לא יודע למה לא כעסתי עליו, אני לא יודע למה שמחתי מזה... תמיד הרגשתי אליו אחרת מאל פול ורינגו.. ואל כל בנאדם אחר בעולם, ולפעמים הייתי מסתכל עליו מנגן. הוא היה כל-כך יפה, כל-כך עדין, תמיד רציתי לבוא ולשבת לידו. שהוא יקבל אותי ו... יאהב אותי? אז שמחתי.
המשכתי לקרוא, ואז... ואז מצאתי את מה שחיפשתי.
'אני שונא להודות בזה, אבל אני אוהב אותו כ"כ. אני מסתכל עליו ורק רוצה שהוא ישים לב אליי, שירצה אותי. הורג אותי לדעת שהוא לא אוהב אותי, אפילו לא כידיד. ולא, אני לא מבקש יותר מזה. אני רק רוצה שיתייחס אלי כאל בנאדם ולא כאל... כלום, כמו שהוא תמיד עושה. כשהוא מדבר אליי אני כמעט מתחיל לבכות ומנסה לעצור את הדמעות. ואז פול לא מבין למה אני לא אוהב חזרות, ולמה אני לא רוצה לישון עם ג'ון באותו החדר... אלוהים, למה הוא? הוא חרא אליי. אני לא אמור להתאהב בו.'
ישבתי מול הקטע הזה בפה פעור, וקראתי אותו שוב ושוב, ולא יכולתי להאמין... "הוא או-" התחלתי להגיד לעצמי, ושמעתי את הדלת נפתחת. ג'ורג' נכנס לחדר, וכשהוא ראה מה אני מחזיק, הוא החוויר.
"לנון, מה אתה עושה?"
"כלום... אני רק... באתי לקרוא לך, ולא היית... ואז ראיתי את זה וחשבתי שזה מחברת שירים..." גימגמתי.
"אבל זה לא! ג'ון, תגיד לי שלא קראת, בבקשה!" הוא כמעט התחנן.
"לא רציתי... אבל אז נפלה משם תמונה שלי, ורציתי לדעת מה היא עושה שם..."
"אוי, אלוהים. ג'ון, מישהו נתן לך רשות לקרוא? למה לעזאזל קראת?!"
"מצטער..."
"מה קראת?!" הוא אמר בטון תוקפני, כמעט בצעקה.
קמתי והתקדמתי אליו. "אני מצטער שאני מתנהג אלייך ככה, באמת. אם רק היית מספר לי שאתה או-"
"אתה יודע..." הוא קטע אותי, והתיישב על המיטה כשידיו על פניו, מתבייש.
"כן... מצטער", "אתה לא אמור לצחוק עליי או לכעוס עליי? לקרוא לי בשמות?" הוא הסתכל עליי לא מבין. "אז יאללה, לנון. תעשה את זה מהר ותלך מפה." הוא לקח את היומן והתמונה, והניח אותם לידו.
"אז If I Needed Someone עלי בעצם?" שאלתי בשקט.
"ראית בעצמך..." הוא אמר לי בעוקצנות.
"ולמה הורדת את הבית האחרון? הוא הכי יפה.", "אתה באמת שואל? לנון, עשה טובה ו-" הוא התחיל להגיד, אבל קטעתי אותי "כן, אני באמת שואל. למה?"
"מה לעזא... למה נראה לך שהורדתי אותי?! לא רציתי שאתה ופול תציקו לי ותשאלו מי זאת. העדפתי לשמור את זה לעצמי". "אבל...", "אבל מה ג'ון?! שנינו יודעים שהיית יורד עלי בלי סוף, כמו שאתה תמיד עושה."
"כן, כנראה... אני באמת מצטער שהתנהגתי אלייך ככה כל השנים..."
"זה בסדר" הוא הסתכל עליי שוב "רק בבקשה ממך, אל תספר לאף אחד. ו... ותשאיר אותי לבד. אפשר?"
"כן, כן. בטח... אין לך מה לדאוג. לילה טוב" הסתובבתי והלכתי בחזרה לחדר שלי שהיה צמוד לחדרו של ג'ורג'.
אני עדיין לא מבין מה קרה, עדיין בהלם. הוא באמת אוהב אותי, ואני באמת שמח מזה. ממש שמח מזה. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים... באותו הרגע, כשהוא הגיע, התחשק לי לנק אותו, אבל פשוט לא העזתי. לא ידעתי איך הוא יגיב. לא ידעתי איך לבוא אליו עם זה... פשוט לא. ואני כל-כך מתחרט על זה עכשיו.
כשנכנסתי למיטה לא הצלחתי להירדם, וחשבתי על ג'ורג'. מה שהוא כתב עבר לי מול העיניים, וכל פעם מחדש לא האמנתי שהוא מדבר עליי. שמעתי אותו מנגן על הגיטרה בחדר ליד, ומדי פעם הוא התחיל לנגן את If I Needed Someone, אבל בכל פעם עצר. הצלילים שהוא ניגן, זה הרג אותי. תמיד קינאתי בנגינה שלו, איך זה בא לו בקלות. אבל זו הייתה קנאה מוזרה, משולבת בשמחה. אהבתי לשמוע אותו מנגן.
הוא הפסיק לנגן, והמחשבות חזרו אלי שוב. שנאתי את עצמי פתאום שהתנהגתי אליו ככה, ואלוהים, כל-כך רציתי שהוא יהיה ביידים שלי עכשיו. לנשק אותו ולהגיד לו שוב פעם עד כמה אני מצטער. וזה גם מה שיקרה, כן. אני אלך אליו ו... ואני אעז לנשק אותו ולהגיד לו שאני אוהב אותו! כן, אני אעז...
קמתי והלכתי לחדר שלו. שמחתי שאני בחדר צמוד אליו; לא רציתי שמישהו ישים לב שאני מסתובב במסדרון באמצע הלילה... נכנסתי לחדר שלו, שלמזלי לא היה נעול, וכשרציתי להתחיל לדבר, שמתי לב שהוא ישן. התכוונתי להסתובב ולחזור חזרה לחדר שלי, אבל משהו לא נתן לי. במקום זה הלכתי אליו והתיישבתי על המיטה לידו. הסתכלתי עליו ישן, והוא היה כל-כך יפה ורגוע. ליטפתי אותו, וכשראיתי שהוא מתעורר ישר הפסקתי.
"מה אתה עושה פה?" הוא שאל חצי ישן, והתיישב.
"אני מצטער... רציתי להיות איתך."
"רצית להיות איתי?" הוא שאל מבולבל.
"כן, ג'ורג', אתה צריך להבין..." נשמתי עמוק והמשכתי "אני אוהב אותך." הוא הסתכל עלי בפה פעור.
"כדאי שתסגור את הפה..." צחקתי אליו. לא היה לי מושג איך הצלחתי להתבדח בכזאת סיטואציה. "הסיבה היחידה שלא נישקתי אותך קודם הייתה שפשוט הייתי בהלם".
"מה...?!?!?! אתה או... אוהב אותי?" הוא גמגם.
התקרבתי אליו ונישקתי אותו. זאת הייתה ההרגשה הכי מדהימה שאני מסוגל לחשוב. זה שג'ורג' לא דחה אותו שימח אותו כל-כך, הוא ידע שג'ורג' שלו עכשיו. בסוף, ג'ורג' שבר את הנשיקה. "אז למה התנהגת אז אלי ככה כל השנים?"
"פשוט לא ידעתי מה אני מרגיש..." חייכתי אליו.
הוא החזיק את הפנים שלי בידיו, ומשך אותי אליו לעוד נשיקה. "אני לא מאמין..." ג'ורג' אמר והסתכל עליי. "אתה יכול..." הוא התחיל ונעצר, התחרט שבכלל התחיל לדבר. "מה ג'ורג'י?" נישקתי אותו שוב.
"אתה יכול... לחבק אותי?"
"מה?"
"לא משנה... פשוט, אני רוצה ש-", "ברור ג'ורג'י, פשוט לא הבנתי למה אתה מבקש דווקא את זה, ולא שאני... לא יודע... אנשק אותך למוות או משהו" צחקתי. התקרבתי אליו וחיבקתי אותי. הוא קבר את הראש שלו בצוואר שלי. להרגיש אותו ביידים שלי הייתה הרגשה נהדרת, הרגשתי שקיבלתי את מה שרציתי כל-כך הרבה זמן. הוא השכיב אותי ושם ראש על הבטן שלי.
"אתה יודע כמה זמן חלמתי על הדבר הזה?"
"פחות ממני, תאמין לי." הוא לקח את היד שלי ונישק אותה.
"למה אתה אוהב אותי בכלל? הייתי מגעיל אלייך"
"גם אני שאלתי את זה את עצמי..." הוא אמר, ונשכב לידי, כורך את ידיו סביבי. "פשוט הצלחתי לראות מעבר לזה. ראיתי את ג'ון שמעבר למסכה ולהצגה, ואהבתי את מה שראיתי. אני אוהב, יותר מדי."
"תמיד זה נראה כאילו אתה שונא אותי. לא האמנתי למה שקראתי ביומן...", "שונא? לא, אף פעם. גם אחרי שראיתי אותך בפעם הראשונה, והיית ממש לא נחמד אלי, לא שנאתי אותך. וכשהבנתי שאני אוהב אותך זה כבר היה סיפור אחר לגמרי... כל-כך השתדלתי להסתיר את זה, אני לא מבין למה... אם רק הייתי מספר לך היינו יכולים להיות ביחד מזמן".
"להיות ביחד... כל-כך כייף להגיד את זה... ג'ורג' וג'ון, ביחד." צחקתי אליו ונישקתי אותו. "ואל תדאג בקשר לזמן שיכולנו להיות ביחד. אני מבטיח שאני אשלים הכל..." צחקנו.
"תישאר איתי הלילה?"
"ברור. אני אשאר ואחבק אותך עד הבוקר."
"מבטיח שלא תרפה?" הוא צחק אליי.
"מבטיח. ואם תהיה נחמד אני אפילו אחבק אותך עד מחר, אז כדאי שתתנהג יפה..." צחקתי אליו ונישקתי אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה