והנה עוד ג'ורג'/ג'ון.
PG-13, יערה כתבה.
זה פאנפיק מצחיק כזה, לא משהו רציני. (לפחות ההתחלה)
אני יודע שהוא אוהב אותי. זה די ברור.
אבל הוא אף פעם לא אמר לי את זה. כבר כמה חודשים שאנחנו ביחד, אם אפשר לקרוא לזה ככה, והוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי. אפילו כאמרתי לו מה שאני מרגיש, אפילו בפגישה הראשונה.. בנשיקה הראשונה.
וכן, זה מעצבן. אבל זה לא מאוד מפריע... לפעמים אני ממש מתעצבן עליו (ולא אומר לו למה... אני לא רוצה להישמע כמו ילדה קטנה ורגשנית), אבל רוב הזמן זה לא באמת מפריע לי, פשוט כי אני יודע שהוא כזה, שקשה לו להראות רגשות.
אבל זהו, זה באמת מתחיל להתיש... אני כל הזמן אומר לו כמה אני אוהב אותו, והוא לא אמר לי פעם אחת... הוא חייב להגיד לי את זה.
חזרנו מותשים מההופעה, והתיישבנו על הספות, אחד מול השני, בחדר שלנו במלון.
"ראיתי איך הסתכלת על פול בהופעה" שום דבר לא באמת קרה.. הכל חלק מהתכנית הנחמדה שלי... אני עוד אגרום לו להגיד את זה.
"מה? איך הסתכלתי עליו?" ג'ון שאל מבולבל.
"מה קורה בינכם?"
"אלוהים, ג'ורג', כלום!"
"אתה אוהב אותו? זה העניין?" 'לא ג'ורג', אני אוהב רק אותך!' יש לו הזדמנות מעולה, הוא בטוח יגיד לי עכשיו.
"מה פתאום! ג'ורג', מה עובר עלייך?" או שהוא לא יגיד לי...
"הוא אוהב אותך? מה יש בינכם? ראיתי איך הסתכלתם אחד על השני, ראיתי הכל. אני בטוח שיש בינכם משהו!"
"ג'ורג',מה אתה רוצה? אני אחזור על זה שוב- אין שום דבר עם פול! כלום. אז תתחיל להירגע" הוא קם ויצא החוצה. זה הולך יותר מדי רחוק... חשבתי שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי מהר, ונגמור עם זה. אבל אני לא אשבר, לא עכשיו. אני אשחק את המשחק שלו.
התקלחתי, ניסיתי לכתוב משהו, ונכנסתי למיטה. שנייה לפני שנרדמתי שמעתי אותו נכנס. הוא בא אלי ישר, והחלטתי להעמיד פני ישן. אולי עכשיו הוא יגיד..? אני מקווה. הוא התיישב לידי והתחיל לדבר אלי כאילו אני ער, בעצם לעצמו. "מה קורה איתך? איך אתה מסוגל לחשוב שאני אוהב את פול? אתה יודע שלא. אתה כל חיי, כל נשמתי.. ובחיים אל תחשוב שאני בוגד בך, שאני אעזוב אותך. אף-פעם. אני לא מסוגל. שינית אותי, שינית את חיי ו-" 'אני אוהב אותך' זה כל-כך מתאים להגיד זת עכשיו. בבקשה ג'וני, שלוש מילים פשוטות! "ואני בחיים לא אהיה מסוגל לפגוע בך. אני מצטער אם כבר פגעתי, אני באמת מצטער" אלוהים ישמור! הוא לא מכיר את המילים האלו?! אבל למרות שהוא לא אמר את זה שמחתי... את מה שהוא אמר אני לא אשכח לעולם. תודה ג'וני, אני אוהב אותך.
הוא נישק אותי, והלך למיטה שלו.
קמתי בבוקר, וראיתי שהוא עדיין ישן. החלטתי ללכת אליו ולדבר איתו כמו שהוא דיבר אלי אתמול. אולי זה באמת עוזר... נישקתי אותו וליטפתי אותו. "תודה ג'וני, תודה. אתה לא יודע איך אני אוהב אותך. שמעתי מה אמרת לי אתמול בלילה ואני יכול להפסיק לחשוב על זה מאז... אתה לא יודע כמה חשוב לי לדעת שבינך ובין פול אין שום דבר. אני רק רוצה שתגיד לי שאתה אוהב אותי, ואז הכל יחזור לקדמותו... אני מבטיח" נישקתי אותו שוב, והלכתי להתלבש.
למרות שהיה לי נורא קשה, החלטתי להמשיך בהצגה, וכשהוא קם ובא לנשק אותי דחיתי אותו ולא התייחסתי אליו, והשיחות שהיו לנו היו על שטויות והיו נורא שטחיות. משהו כמו "אפשר את המלח?" "כן", לא מעבר לזה.
היה לי נורא קשה עם זה, אבל ידעתי שזה למען משהו טוב.
באולפן הכל היה כרגיל, גם ככה אנחנו לא מדברים שם יותר מדי. פשוט לא ישבתי לידו בארוחות ולא ניגנתי לידו בהקלטות. וככה עבר עוד יום, וכשהלכתי לישון, שוב פעם שמעתי אותו בא ומדבר אלי. "ג'ורג', אני מצטער שזה מה שקורה... פול, הוא תמיד היה החבר הכי טוב שלי," על מה הוא מדבר? "ואני מצטער, באמת מצטער. אני אוהב אותו עכשיו," מה?!?!?!?! "ואני חייב לעזוב אותך.. אין לי כוח להמשך להסתיר את מה שיש ביני לבינו, איך אני אפרד ממך? אני לא רוצה לפגוע בך עוד יותר..." אני אהרוג אותו.
"חלאה! מה אתה חושב שאתה?!" קמתי במהירות וצעקתי עליו. לא היה לי אכפת שהוא ידע שבכלל לא ישנתי, והקשבתי לכל מה שאמר.
"איך אתה לא מתבייש?" המשכתי לצעוק עליו וראיתי שהוא צוחק.
"אה, נ-ה-ד-ר! בנוסף להכל אתה צוחק... אני שמח שאני משעשע אותך!" הוא המשיך לצחוק והתחלתי לזרוק דברים למזוודה.
"שמעתי אותך בבוקר" הוא אמר. "בבוקר? מה...? כשישנת? אוי, שיט". הוא שמע הכל, גם על התכנית שלי.
"והבנתי ששמעת מה שאמרתי לך אתמול בלילה, וגם שאתה מתכנן כל מיני דברים..."
"מה קשור?!"
"אז החלטתי לגרום לך להודות בזה בעצמך. ותראה, הצלחתי" הוא המשיך לצחקק והוציא לי לשון.
"כן, אחרי שגרמתי לי להתקף לב!" אמרתי לו עצבני.
"אני אוהב כשאתה מתעצבן"
"אני מקווה בשבילך שמה שאמרת על פול לא נכון" אמרתי בשקט.
"אתה זה שהתחלת עם זה..."
"כן, אני מצטער... אבל אתה יודע... אתם החברים הכי טובים, אתם תמיד ביחד. אתם תמיד כותבים ביחד, וכולם חושבים שאתם ביחד. אתה מבין?" המשכתי, "אני יודע שהוא בכלל סטרייט, אבל זה תמיד מפחיד אותי. הוא תמיד היווה-"
"אבל אני אוהב אותך, לא את פול" ג'ון קטע אותו.
בהיתי בו. "מה אמרת?"
"שאני אוהב אותך" הוא צחק קצת, יודע שג'ורג' מחכה למשפט הזה המון זמן.
התקרבתי אליו. "לא שמעתי"
"א-נ-י א-ו-ה-ב א-ו-ת-ך. יותר חזק?"
"אם אפשר... אני אשמח, אתה יודע איך זה. אני כבר מעל 20, מתחיל להזדקן. השמיעה שלי לא כמו פעם."
"אה, אני מבין...מסכן שלי" הוא המשיך לצחוק, משך אליו את ג'ורג' ונישק אותו ארוכות. "אני אוהב אותך. כל-כך אוהב אותך"
"למה הייתי צריך לחכות כל-כך הרבה זמן כדי לשמוע את זה?" חייכתי אליו ונישקתי אותו.
"מצטער, זה באמת חשוב לך, אה?"
הוא לא מבין כמה זמן חשוב לי... "בטח שזה חשוב לי. אני אוהב אותך, ואני רוצה לדעת שגם אתה אוהב אותי..."
"כן, אני מבין. אבל לא ידעת?"
"בטח שידעתי, אבל לפעמים זה נראה כאילו לא... וזה שאתה חבר קרוב של פול, כבר לא ידעתי מה לחשוב"
נישקתי אותו והצמדתי אותו אליי עוד יותר. "איך יכולת לחשוב שלא?" צחקתי.
"אתה מבטיח שתגיד לי שאתה אוהב אותי כל יום מעכשיו?" צחקתי אליו. "לא, נראה לך? אני אגיד לך את זה כל הזמן. מתי שאני רק אוכל."
"אתה יכול להתחיל עכשיו...?"
"אני אוהב אותך" הוא אמר, ונישק אותי ברכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה