ג'ורג'/ג'ון ששלחו לי במייל...
הפעם של ג'ורג'י,
PG.
*זה חלק ראשון, יש עוד אחד.
"בסדר, זהו זה. אתם עפים מכאן!" נשמע קול כועס מימין, ויד חזקה תפסה בצווארון שלו והשליכה אותו החוצה; הוא נתקל במשהו קשה והרגיש מכה חזקה בסביבת הלחי הימנית . ג'ורג' הביט סביבו במבט לא ממוקד. הוא היה מחוץ ליציאה האחורית של המועדון, הדבר הקשה היה קיר. צחוק פרוע הסב את תשומת ליבו לרצפה, שם שכב פול על וצחק בלי שליטה. בעצם, המצב באמת נראה לו די מצחיק.
"אני מניח שזהו זה להערב?" שאל פיט, משפשף את צד ראשו, "לא נראה לי שהוא יצליח להגיע הביתה לבד" הוא הוסיף והביט בפול שניסה בינתיים בפעם השלישית לקום מהרצפה.
"אני.. אני יכול ללכת איתו" אמר ג'ורג' "הוא במילא בדרך שלי."
הוא עשה צעד כושל לכיוונו של פול ונעצר, מתנדנד על מקומו. הכול הסתחרר וג'ורג' הרגיש כאילו הוא נופל קדימה, או שאולי זה היה אחורה?
מישהו תפס את המעיל שלו ומנע ממנו לקרוס אל הרצפה.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב, חבר" ג'ורג' הפנה את מבטו אל ג'ון, שהחזיק עדיין את גב המעיל שלו והביט בו בגבה מורמת.
"לא ל..לא א..ני בסדר," הוא גמגם איכשהו וניסה להתייצב, "אתה יכול לעזוב עכשיו." הוא חייך אל ג'ון אבל ג'ון לא עזב.
משיכה חזקה במעיל שלו גרמה לג'ורג' להסתובב ולמעוד לכיוון הרחוב.
"אני אלך איתכם, אין סיכוי שתגיעו הביתה ככה לבד."
בצעד כושל הוא ניסה ללכת אחרי ג'ון שתפס עכשיו בידו של פול ומשך אותו לעמידה.
"ננ..לנון מה 'תה... מה אתה רוצה..." מלמל פול, שבקושי הצליח לשמור על עינו פתוחות.
ג'ון עזב את המעיל של ג'ורג', שנהדף קדימה וכמעט השתטח על הרצפה, ותמך בפול שנדמה היה שעומד להירדם בכל רגע. תחושה עמומה, שג'ורג' היה עייף מכדי לזהות, טיפסה במעלה החזה וגרמה לו להצטמרר. פתאום הוא נהיה מודע מאוד לעובדה שהוא קופא מקור. ג'ורג' התכווץ בתור מעילו וניסה לעמוד בקצב של ג'ון ופול, שבינתיים כבר המשיכו הלאה.
"ביי!" הוא שמע את פיט קורא מאחוריו, אבל לא היה לו שום חשק לענות לו. הם המשיכו ללכת כך עוד קצת, כשג'ון תומך בפול וג'ורג' נשרך אחריהם בדממה.
בעצם, הוא לא יכול היה לצפות שמשהו אחר יקרה. ללא שום ספק, פול היה צריך עזרה יותר ממנו.
'זה טיפשי להצטער שאני יכול ללכת' הוא חשב והביט בכעס ברצפה.
"תזהר" הוא שמע את ג'ון אומר, והתחושה המוזרה טיפסה מעלה ונתקעה בגרונו. לפתע תקף אותו רצון טיפשי ליפול בכוונה על הרצפה.
"ג'ורג'!"
הוא התנער בבת אחת ממחשבותיו והביט קדימה. הוא ראה את ג'ון מביט אליו, "בוא תעזור לי פה רגע."
ג'ורג' מיהר קדימה.
"תפוס את היד השנייה שלו" הניד ג'ון בראשו לעבר פול, ואז פנה להביט בג'ורג', "נו."
"אה, כן," אמר ג'ורג' וניסה לתמוך בפול. הוא היה עייף ומסוחרר, ופול היה כבד. הוא קרס אל המדרכה הקפואה. כאב עמום התפשט באחת מברכיו.
ג'ון נאנח.
"לא חשוב. קום,"
ג'ורג' הביט למעלה בג'ון מכופף מעליו מנסה לתמוך בפול, המאמץ ניכר בפניו. "נו אני לא יכול לעזור לך, קום." הוא תפס בעמוד חשמל קרוב ומשך את עצמו לעמידה עקומה למדיי. ג'ון עדיין הסתכל עליו, אבל לא הייתה טיפת רחמים במבטו. ג'ורג' הרגיש משהו בתוכו מתכווץ בעלבון.
ג'ון הפנה את מבטו והמשיך ללכת, "עוד מעט מגיעים, תחזיק מעמד"
עדיין אוחז בעמוד, הסתכל ג'ורג' בגבו של ג'ון מתרחק ושנא אותו. משהו הקשה עליו לשחרר ולהמשיך ללכת.
'אל תהיה טיפש' הוא אמר לעצמו 'אל תהיה טיפש, תשכח מזה.'
הוא שיחרר את העמוד שנייה לפני שג'ון שוב הסתובב והאיץ בו להמשיך. ג'ורג' שירך את רגליו בעקבות שני חבריו. את שארית הדרך עד ביתו של פול הוא עשה בדממה, מחכה לרגע שבו יפטר ג'ון סופסוף מפול, והוא יוכל לחזור הביתה.
הם נעצרו מול דלת הבית, וג'ון לקח נשימה עמוקה.
"איפה המפתח, פול?" הוא שאל, מנער אותו מעט.
פול פקח עין אחת ואז תחב את ידו לכיסו הימני, ואחר כך השמאלי, משם שלף את המפתח והושיט אותו לג'ון, שלקח אותו ופתח את הדלת באיטיות, משתדל שלא לעשות יותר מידיי רעש. ג'ון תמך בפול בכניסה לבית, ואז הסיר את זרועו של פול מצווארו ותפס בשתי כתפיו.
"פולי," הוא ניער אותו "פול!"
"האא?.." שאל פול, עדיין לא פותח את עיניו.
"אנחנו הולכים, תנעל את הדלת." הוא עשה צעד לכיוון הפתח "ואל תירדם פה."
הדלת נסגרה מאחורי גבו של ג'ון, שעצר כדי לוודא שפול נועל את הדלת. קליק קטן ואחריו צעדים כבדים בישרו לו שפול עולה לישון, והוא הסתובב אל ג'ורג' בשביעות רצון.
"טוב, בוא ניקח אותך הביתה עכשיו," הוא נתן לג'ורג' דחיפה קטנה קדימה "אני מרגיש כמו שמרטפית מחורבנת."
ושוב, אני מצטערת על העניין של הפונטים.. אני חייבת למצוא דרך לסדר את זה XS
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה