ג'ורג'/ג'ון, PG-13. פרק 2.
תהנו :)
יש מצב שתגיבו ותגידו מה אתם חושבים? P:
כשהוא חזר הביתה הוא החליט ללכת לישון, להירגע, ולהתחיל לארוז מחר כשיוקו לא תהיה- הוא רצה לכתוב לה מכתב שיסביר הכל, אם היא תראה אותו היא תעצור בעדו.
ג'ורג' קם בבוקר. "אסור לי להיתקע ולחשוב על מה שקרה אתמול. אני-חייב-לשכוח".
הוא באמת שכח. אוליביה ודהאני קמו בבוקר וג'ורג', כמו בכל יום, הכין להם ארוחת בוקר. התמונה המשפחתית המשיכה, ג'ורג' לא נתן לרוחות מהעבר להכביד ולהרוס את זה.
בבוקר ג'ון קם מיד לאחר שיוקו הלכה לעבודה, והחל לארוז. לפתע הוא שמע את שון, בנו, בפתח הדלת. "אבא? לאן אתה הולך..?"
לא חשבתי עליו.. אני לא יכול לעזוב אותו. "אני לא הולך לשום מקום, שון. אל תדאג, אבא כאן." הלכתי אליו לחבק אותו "אני רק מסדר קצת". שון חיבק את אבא שלו בחזרה, והלך לחפש את החתולה שלו.
החזרתי הכל לארון, אני לא מסוגל לעזוב את הבן שלי.
יוקו חזרה בערב, והכל התנהל כרגיל. זה שיגע אותי שאני יושב פה בלי יכולת לעשות כלום. בלי לדבר איתו, בלי לנשק אותו. הכל היה רגיל חוץ מזה שהתחלתי לבכות לפעמים. יוקו ראתה אותי בוכה פעמיים, וחשבה שקרה משהו, אבל תמיד הצלחתי להכחיש ולהגיד ששום דבר לא קרה.. "סתם משמחה או התרגשות". זה ברור שאני לא יכול להגיד לה כלום..
ככה עברו הימים. ג'ון כעס על עצמו וג'ורג' ניסה להדחיק ולא לחשוב על הנושא. עבר שבוע וחצי, וג'ון החליט לשמוע רדיו. הוא לא עשה את זה לעיתים קרובות.. האיכות לא הייתה מאוד טובה, והוא העדיף להעביר את זמנו בקריאה. אבל הפעם, הוא לא ידע למה, הוא החליט לשמוע קצת רדיו. "אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל ב1966 הביטלס הוציאו את אחד האלבומים היותר אהובים עלי שלהם, Revolver. לפני כמה זמן האריסון בכבודו ובעצמו דיבר על אחד השירים הפחות מוכרים שם- I Want to Tell You. זה הזכיר לי את התקליט המופלא ההוא, ורציתי להשמיע לכם משם כמה דברים שכולנו אוהבים.. תהנו" הקריין סיים. ג'ון לא האמין. המקריות הזאת ממש לא הייתה מצחיקה. השיר הראשון שהתחיל היה I Want to Tell You, וג'ון התחיל, שוב פעם, לבכות. "אני לא יכול... חיים רק פעם אחת! למה אני מונע את זה מעצמי?!" ג'ון אמר בהתלהבות, כמעט בצעקה. "אני אוהב אותו, אני רוצה אותו. זה שאני טס לפגוש אותו לא אומר שהוא ירצה אותי, שבאמת נהיה ביחד. אני חייב לראות אותו, לפחות פעם אחת."הוא קם, ובמהירות זרק כמה בגדים למזוודה, כתב ליוקו שיחזור בעוד כמה ימים, ורץ החוצה לכיוון שדה התעופה, כשהוא משאיר את שון ופטריסיה מאחורה מבולבלים. בפעם הראשונה מאז 1962, הוא לקח מונית, וביקש מהנהג לנסוע כמה שיותר מהר לשדה. הוא קנה כרטיס לטיסה הבאה ללונדון, ובמטוס, למזלו, אף אחד לא זיהה אותו בלי המשקפיים.
בתחילת הטיסה הארוכה הוא פתאום הבין שג'ורג' לא בטוח בבית, שהוא עשה מעשה מטופש, ובעיקר התחיל להסביר לעצמו שלא יצפה לכלום- הוא רק בא להסביר את עצמו ולבקש סליחה. ואז הוא נרדם. הוא חלם שהם עדיין צעירים, שהוא וג'ורג' ביחד ושהם שמחים. הוא התעצב לגלות שזה רק חלום, כשהוא קם בעקבות קריאת הדיילת שאמרה שהטיסה הסתיימה וביקשה מהנוסעים לצאת.
ג'ון ידע איפה ג'ורג' גר, והוא יצא מיד לדרך. הוא החליט "לארוב" ליד הבית כשיגיע, ולחכות שאוליביה ודהאני יצאו. הוא רצה לדבר איתו לבד, בלי הפרעות.
הוא באמת הגיע. דפיקות הלב שלו היו מהירות כל-כך וחזקות כל-כך שהוא כמעט יכל לשמוע אותם. הוא ישב שם וחיכה. לא היה לו מושג אם ג'ורג' בבית, או רק אוליביה- שאותה ראה בחלון. אבל לא היה לו אכפת. היה לו קר והיא היה רעב וצמא, אבל הוא לא התכוון להתייאש. פתאום, אחרי שלוש שעות של ציפייה, הוא ראה את הדלת נפתחת.
"ג'ורג'! אני ודהאני הולכים לרופא, נחזור יותר מאוחר.." דהאני לא הרגיש טוב בימים האחרונים, ואוליביה החליטה לקחת אותו לרופא. "אוקיי, אני אהיה בבית." ג'ורג' ענה, והלך לחבק את דהאני שהיה חם וחולה. "תרגיש טוב. כשתחזור יש לי הפתעה בשבילך.."
אוליביה ודהאני יצאו מהבית והלכו לכיוון המכונית, שחנתה ברחוב הסמוך.
ג'ון ראה את אוליביה יוצאת, ואחריה דהאני. הוא כל-כך שמח שהוא יכול ללכת ולהפתיע את ג'ורג' עכשיו, אבל הוא רק קיווה שהוא באמת שם.
ג'ון הלך בהתרגשות לדלת וצילצל בפעמון. הוא שמע צעדים, ולבסוף את ג'ורג' צועק. "רגע אוליביה. אני בא."
ג'ורג' פתח את הדלת, וראה מולו את ג'ון.
ראיתי אותו, הוא פתח לי את הדלת. לרגע הוא לא הבין מה קורה, וגם אני לא ממש ידעתי איך להגיב לזה.
"ג'ון..." ג'ורג' לחש, מנסה לדבר ולא מצליח.
בבת-אחת הם התקדמו והתחבקו, כמעט חונקים אחד את השני.
כל-כך התגעגעתי למגע הזה, לאיש הזה. אני לא מאמין שהוא פה. שהוא בא הנה בשבילי.
אחרי החיבוק הזה שכל-כך חיכיתי ורציתי, החיבוק ש10 שנים נמנעתי ממנו, התרחקנו אחד מהשני מהר. החיבוק היה משהו לא רצוני, וכשחזרנו לעצמנו- התרחקנו, כאילו אף פעם לא היה חיבוק.
הקול של ג'ורג' חזר אליו, ודמעות עליו בעיניו. "ג'ון... מה.. מה אתה עושה פה?!"
"כן ג'ורג'י. ראית מה זה?"
"רוצה תה?" לא ידעתי מה להגיד. הזמנתי אותו פנימה, נדבר שם. אולי אז המילים יחזרו אלי.
"ברור ג'ורג'י. בוא נשתה." כן, הוא תמיד יודע מה לעשות ואיך. להזמין אותי פנימה זה נחמד.
התיישבתי בסלון בזמן שג'ורג' הכין את התה והביא אותי אלי. הוא התיישב.
"אנחנו צריכים לדבר על השיחה ההיא" התחלתי.
"אה, בגלל זה באת? איחרת בשבוע..." אחרי זה התחרטתי על המילים שבחרתי, נשמעתי כועס. "שבועיים. אני מצטער. אני יודע שהייתי צריך להגיד שאני בא, ואני יודע שיכולתי להתקשר, אבל היה לי חשוב להגיד לך כמה אני מצטער.. אני יודע שפגעתי בך, ואני יודע שרק בגללי אנחנו לא יכולים להיות ביחד עכשיו, שזה הדבר שאני הכי רוצה בעולם.." ניסיתי להמשיך ולדבר, אבל ג'ורג' קטע אותי. "הכי רוצה בעולם? איפה יוקו ושון בכל הסיפור?"
"זאת כבר בעיה אחרת.." לא ידעתי מה להגיד. "ג'ורג', אתה צריך להבין. חשבתי שאני אוהב את יוקו. חשבתי שאני מאוהב בה.. אבל אז קראתי את הראיון ההוא, והשיחה שהייתה לנו.. והכל חזר אלי. אתה לא מבין כמה בכיתי מאז, אני לא מפסיק להתאבל. פתאום הבנתי מה איבדתי- אותך. ואני כל-כך,כל-כך.. פשוט אוהב אותך כל-כך." "מה אתה רוצה שאני אגיד לך?" אמר ג'ורג', מופתע מהנאום של ג'ון. "שלא תחשוב.. אני לא מצפה שנחזור. אני יודע שיש לנו משפחות. אני יודע מה האחריות שלי.. רק רציתי להגיד לך, שתדע." הסכמתי איתו, האחריות. אבל מצד שני ציפיתי שהוא ילחם עליי.
"טוב.. עכשיו אני יודע. ואני לא אסתיר ממך שגם לי יש רגשות כלפייך." רציתי לשמור על קרירות כלשהי..."והשיחה איתך רק בילבלה אותי, התחלתי להרהר בזוגיות עם אולביה, אבל הגעתי למסקנה שאני לא מוכן לסכן את זה. מצטער."
"לא, לא, ג'ורג'י. אני לגמרי מבין. עשיתי טעות ענקית ואני צריך לשלם עלייה." עלו לי דמעות בעיינים, הוא באמת סירב לי. "אני אלך עכשיו, שון ויוקו מחכים לי. העיקר שאתה יודע שאני אוהב אותך, ומצטער, כמובן..." קמתי לכיוון הדלת, פותח אותה.
הוא כמעט בכה. הלכתי אחריו לדלת. "רגע, ג'וני. מה אתה אומר שנתחיל מחדש? נהיה ידידים כמו פעם, זוכר?" אני יודע שעשיתי טעות, אבל לא יכולתי לראות אותו סובל ככה, ועוד בגללי.
"אתה רציני?! אתה באמת מוכן?!" ג'ון ניגב את הדמעות בחיוך. הנהנתי אליו, והוא ישר חיבק אותי- הפעם חיבוק חברי.
"ג'ורג'י! כל-כך התגעגעתי! אנחנו צריכים לשבת ולספר אחד לשני הכל.. אני רוצה לשמוע על אוליביה, דהאני.. ואיך אתה.. 10 שנים לא דיברנו! יש לנו הרבה מה להשלים." הרעיון הזה שימח אותי נורא. אם אני לא יכול להיות איתו ולאהוב אותו כמו פעם, לפחות נהיה החברים הכי טובים כמו פעם.
"טוב, אז אתה רוצה להיכנס? אני אכין משהו לאכול"
"יופי, אני אבוא לעזור."
הכנו ארוחת בוקר גדולה וישבנו בחצר. לא הפסקנו לדבר ולספר אחד לשני על 10 השנים האחרונות. ידענו לשבור את השתיקות המביכות ולהחליף נושאים כשהגענו למשהו שקשור למה שהיה בינינו. זאת הייתה שיחה מעולה, וכשאוליביה ודהאני נכנסו היינו צריכים לקטוע אותה. כשהיא הגיעה, ג'ון נראה לי מעט מבולבל ואבוד, אבל שנינו ידענו שהוא יצטרך להתמודד עם עצם קיומה.
"אוליביה, תכירי- ג'ון לנון".
"ג'ון, היי! אני שמחה לפגוש אותך! ג'ורג' דיבר עלייך המון..."
"כן.." ג'ורג השפיל את מבטו בעצב, אבל מיד התאפס. "דהאני, אתה זוכר שהבטחתי לך הפתעה כשתחזור? אז הנה, תכיר את דוד ג'ון. הקוסם הכי טוב שאי-פעם הכרת.. כל קסם שתרצה הוא יעשה בשבילך" דהאני הסתתר מאחורי אימו, מתבייש.
"ג'ורג'י, נו באמת..." אמר ג'ון וצחק. "דהאני, אני יוכל לעשות בשבילך כל קסם בתנאי שהוא היה ב1962.." ג'ון אמר וכולם צחקו.
לרגע, זה נראה כאילו המציאות היטיבה איתם, כאילו הם היו החברים הכי טובים מאז ומתמיד. אבל הם לא שכחו שום דבר לרגע. בעיקר ג'ורג', שמאז שג'ון הגיע והם דיברו אהב את ג'ון יותר ויותר מרגע לרגע. הוא לא יכל להעמיד פנים עוד הרבה זמן, הוא היה חייב לעשות משהו.
"אוליביה, דהאני- היה נחמד לפגוש אתכם. אבל אני אלך לבית מלון לקחת חדר, לפני שיהיה מאוחר מדי."
"אולי תישן כאן..?"
ג'ון שקל את זה בהתחלה, אבל כשהתסכל על ג'ורג' הוא החליט שלא. זה יהיה קשה לשניהם.
"לא, אני מתעקש.. אני לא רוצה להכביד עלייך" ג'ון אמר לאוליביה בנימוס.
"אם זה מה שאתה רוצה. לפחות תיתן לי להמליץ לך על מלון טוב שנמצא פה קרוב." אוליביה כתבה לו את הפרטים על דף, וג'ון יצא החוצה כשג'ורג' בעקבותיו. אחרי שהוא בדק שאוליביה לא מאזינה להם במקרה, הוא התחיל "אתה יודע מה, ג'ון? הפלת עלי תיק רציני כשהגעת."
"אני מצטע-" ג'ון רצה להמשיך, אבל ג'ורג' קטע אותו.
"ואני שמח, אני מודה לך על זה. גרמת לי להתעמת עם העבר שלי, שלנו. זה טוב שלא השארנו את זה פתוח."
"אם ככה, אז בבקשה.. אין בעיה. אתה יודע שאני אעשה בשבילך הכל."
ג'ורג' התקדם לג'ון, לחש לו באוזן "תודה, לילה טוב.." ונשק לו בלחי.
ועד כאן פרק 2.. מותח XP
מקווה שאהבתםXD
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה