ג'ורג'/ג'ון, PG-13. פרק 3, וזאת רק ההתחלה XD
הצבעים-ג'ורג', ג'ון, שון, אוליביה, דהאני ויוקו.
אני באמת לא מבין למה עשיתי את זה... באמת שזה היה טיפשי, מיותר, ורק יגרום להסס.. פאק, למה?!
לנון, צא מזה. הנשיקה והלחישה, זה היה סתם. רק עוד דרך בריטית חדשה להיפרד מאנשים. זה לא מסמל כלום. לא אומר לו כלום.. לעזאזל.
נכנסתי בחזרה הביתה, וכשהגעתי לחדר נשכבתי על המיטה ונרדמתי בלי להתקלח והחליף לבגדי שינה. מה שחלמתי באותו לילה סימל בשבילי סוף להתלבטויות. החלום הזה אמר לי יותר מדי, הסביר לי שאני לא יכול לוותר על אהבה כזאת גם אם יש מכשולים בדרך. שחייבים להקריב משהו בשביל האהבה.
החלום התחיל בנשיקה שלי ושל ג'ון, במרכז מקום לבן עם פרפרים שחורים. פתאום שמענו צעקות מאחורינו. כשהסתכלנו לבדוק, ראינו את אוליביה ויוקו עומדות מאחורינו. פתאום התחלנו להיפרד, ולמרות ההתנגדות והצעקות אחד לשני, התרחקנו לאט לאט. כשהגענו לאוליביה ויוקו, הן חיבקו אותנו. אמנם כדי להראות אהבה, אבל הן חנקו אותנו.. אני לא יודע איך, הם גם גרמו לנו להתייבש ולהיסדק. והכי גרוע, ברקע היו האקורדים הראשונים של I Want to Tell You.
קמתי בבהלה, היה 6 וחצי בבוקר. נזכרתי בחלום. החלטתי שאני חייב לרוץ אליו ולעשות משהו. כשהגעתי למלון ושאלתי על המספר חדר שלו לא הסכימו לענות לי.
"שלום, אני חייב בבקשה, דחוף, את מספר החדר של ג'ון לנון."
"סליחה, אבל המידע הזה חסוי."
"אתה יודע מי אני?! אתה מזהה אותי?" אמרתי והורדתי את משקפי השמש. "אני ג'ורג' האריסון. מהביטלס, מוכר לך מאיפשהו?! עכשיו תיתן לי את המספר חדר, או שאני הולך ומתלונן אצל האחראי!"
"ברור, אדוני. אני מצטער" פקיד הקבלה אמר מבוהל. "חדר 909"
"תודה רבה" ג'ורג' הודה לו ורץ במהירות לכיוון החדר של ג'ון.
הוא רץ במעלה המדרגות, והגיע מתנשף לדלת. "ג'וני? תפתח לי!"
ג'ון התקרב לדלת. "ג'ורג'? מה אתה עושה פה בשעה כזאת?"
"רק תפתח לי כבר"
"אה,רגע,שנייה,מצטער.. איפה המפתח הזה?" ג'ון התמהמה ופתח את הדלת. הוא ראה מולו את ג'ורג' מתנשף ואדום מהקור הלונדוני. "מה לעזאזל אתה עושה פה?"
"רק תיתן לי לדבר-" ג'ורג' עצר לרגע כדי להסדיר את נשימתו. "הטלפון הזה, ההגעה הפתאומית שלך. אתה בילבלת אותי ובילגנת לי את כל המחשבות" ג'ון הסתתכל עליו, וכשג'ורג' ראה שהוא לא הולך להגיב, הוא המשיך."כשאמרת לי שאתה אוהב אותי כמעט התחלתי לקפוץ משמחה; אני עדיין בטוח שאני יכול לעוף..אבל אז הבנתי שגם אנ-" ג'ון קטע אותו. "כן, אני יודע.. אמרת לי שיש לך רגשות אלי". ג'ורג 'נדהם לגלות שג'ון לא מבין כלום, "לא לא.. רגשות אלייך זה כלום. ג'ון, מה שהיה לי אלייך אז, לפני 10 שנים, לא משתווה בכלל למה שיש לי אלייך עכשיו. אני אוהב אותך כל-כך, אני בכלל לא מסוגל להסביר לך".
ג'ון חשב שכשהוא ישמע את ג'ורג' אומר לו שהוא אוהב אותו, הוא ישמח וירוץ לנשק אותו. אבל אז, כשג'ורג' באמת הגיע והתוודה, ג'ון אמר רק דבר אחד- "ומה אתה מתכוון לעשות עם זה? אנחנו לא יכולים לפגוע בכולם, להקריב הכל. בוא פשוט ניפרד יפה. כל אחד יחזור לבית שלו, ולא ניפגש עוד פעם..."
"אז זהו, ג'ון, שלא. הבנתי הלילה שאם אנחנו נפרדים היום אנחנו לא נהיה ביחד אף פעם" עיניו של ג'ון נדלקו. "ולכן אנחנו חייבים להקריב קורבן בשביל האהבה שלנו".
ג'ון לא האמין למשמע אוזניו. ג'ורג' כרגע הציע לו להמשיך בקשר ההוא מלפני 10 שנים. "אבל יוקו... עזבתי אותך. איך אתה סולח לי פתאום?"
"הו, אני מבין שאתה מחפש סיבות למה שלא נהיה ביחד". ג'ורג' ידע טוב-טוב שג'ון מת לנשק אותו, והחליט להציק לו קצת. הוא התקרב אליו, מרגיש את נשימותיו. "אז אני אלך," הוא התקרב אליו עוד יותר ולחש לו באוזן "היה נחמד לפגוש אותך". הוא נישק אותו באוזן, והחל להסתובב אחורה. "לאן אתה חושב שאתה הולך?" ג'ון שאל ונישק אותו. הם חשבו שזה אף פעם לא יגיע, הם חשבו שהם יצטרכו להדחיק את האהבה שלהם לעד. אבל הנה הם עכשיו, ביחד מתנשקים. הנשיקה שלהם הייתה רכה ואיטית, ובאותו הזמן לוהטת וממכרת. שניהם התחילו לבכות ולצחוק, וההתרגשות שלהם הגיעה לשיאים שלא חשבו שהם אי-פעם יגיעו אליהם. הם כל-כך אהבו אחד את השני, ועצם המחשבה ש10 שנים הם חיו בכזה סיוט רק גרם להם לרצות ולהישאר ככה לעולם.
"ג'ורג'י.. כל-כך התגעגעתי אלייך." ג'ון אמר בבכי, שנבע מהשמחה הכי גדולה שהייתה לו בחיים.
"אני יותר, נשבע לך" ג'ורג' הידק את החיבוק, והם צחקו.
"תצבוט אותי, בבקשה תצבוט אותי. אני לא מאמין שאתה פה איתי".
"תאמין ג'וני. אני כאן, אני רוצה להיות כאן, אני שמע להיות איתך" ג'ורג' המשיך בבכי. "אתה יודע כמה אני אוהב אותך, נכון?".
ג'ורג' ידע. הוא תמיד ידע לקרוא את ג'ון כמו ספר פתוח, אבל התחשק לו לשחק קצת.. "את האמת.. לא". ג'ורג' ענה ונישק את ג'ון על האף, כמו שהיה רגיל לעשות כשהם היו צעירים.
"לא יודע, מה?" ג'ון אמר, ודחף את ג'ורג' לכיוון המיטה. ובדיוק כמו שרציתי, ממש כאילו הוא קרא את מחשבותי, הוא הפיל אותי בעדינות למיטה ונישק אותי. הוא נישק אותי בכל מקום. נראה כאילו הוא מנסה להשלים את 10 השנים שחיינו בנפרד.
חיכיתי לרגע הזה כל-כך הרבה זמן, וסוף כל סוף הוא הגיע, ובגדול. למדתי את ג'ורג' מחדש, נישקתי אותו בכל הגוף. בסוף נשכבתי לידו, מחבק אותו. השמחה שהציפה אותי באותו רגע גרמה לי לשכוח מכל הצרות, ובאמת נראה היה ששנינו שכחנו את המשפחות שלנו, ואת זה שאנחנו לא זוג צעירים בשנות ה60' שמפחדים שפול ישמע אותנו.
"ג'וני... ג'וני... תמיד ידעת מה לעשות" אמרתי והסתכלתי אליו מחייך.
"ג'ורג'י, לאב. זה כמו לרכב על אופניים, אף פעם לא שוכחים..." ג'ון אמר ושניהם צחקו בקול.
"ג'ורג'י לאב.. אתה יודע כמה זמן לא קראו לי ככה?" ג'ורג' אמר בשקט.
שמחתי לשמוע שאוליביה לא גנבה לי את הכינוי. זה תמיד היה הכינוי שלי אליו, כינוי שאומר הרבה. מה שהיה טוב זה שכשהתבלבלתי וקראתי לו לאב ליד פול ורינגו, זה נראה להם טבעי.. רק סלנג. אבל אנחנו תמיד ידענו.
"ג'ורג'י לאב, ג'ורג'י לאב.. אני אוהב אותך ג'ורג' לאב.." הוא אמר, מתגרה בי.
התרוממתי, נישקתי אותו ושמתי את הראש שלי על החזה שלו.
הוא נרדם. הקשבתי לנשימות שלו ונהנתי... לא האמנתי שאנחנו ביחד בכזאת סיטואציה, והאמנתי, עד עכשיו אני מאמין, זה היה רק חלום טוב.
ג'ורג' התעורר לפני ג'ון, והחליט להעיר אותו בנשיקה.
"ג'וני..תתעורר, כבר מאוחר"
"המממ..." ג'ון התמתח.
פתחתי את העיניים, ג'ורג' היה מולי וחייך. לא הבנתי מה קורה ואיפה אני, וכשהבנתי ונזכרתי במה שקרה קודם קמתי והתיישבתי. הסתכלתי על ג'ורג', על כמה יפה הוא.
"ג'וני? הכל בסדר?", "ברור שאני בסדר, אני הכ בסדר בעולם.. אני רק לא מאמין.
גם אני לא האמנתי. כשקמתי וראיתי אותו ישן לידי חשבתי שאני עדיין חולם ופחדתי להתעורר. "זה באמת אני, זה באמת אתה. אנחנו באמת ביחד ואני באמת אוהב אותך יותר מכל דבר אחר עלי אדמות." אמרתי לו בשקט, והשפלתי את מבטי, משחק בשמיכה.
לפתע הרגשתי אותו דוחף אותי מעט לכיוון המיטה, מנשק אותי. "הייתי נשאר איתך במיטה לעד, אבל אנחנו לא יכולים...", "לא יכולים? אני אראה לך שכן" ג'ון ענה וצחק לעצמו. "לא, ג'וני... אוליביה, דהאני, יוקו, שון.. מה איתם? חייבים להחליט מה עושים."
נעצרתי. אמנם לא רציתי, אבל ג'ורג' צדק- אנחנו חייבים להגיע להחלטה.
"אז מה נעשה?"
"לא יודע.. לא יודע... למה הכל חייב להיות קשה כל-כך?" הסתכלתי לו בעיניים. "אם היינו נשארים ביחד אז, כלום לא היה משתבש. היינו יכולים להיות מחובקים כל היום, אולי אפילו לגו-" עצרתי, קצת הגזמתי. ראיתי שג'ון מתחיל לבכות, לא חשבתי שזה כל-כך ייפגע בו כשאני אגיד את זה.
"הרסתי הכל ג'ורג'. הכל באשמתי, אני הרסתי הכל.. הרסתי את העתיד שהיה לנו.. אתה לא ראוי לי, אני כל-כך מפגר." הוא אמר בבכי.
"לא.. אני מצטער.. הכל בסדר, אנחנו נהיה בסדר. האהבה שלנו תצליח לצאת גם מזה, אתה תראה. אל תדאג", התקרבתי אליו וחיבקתי אותו. הוא טמן את ראשו בכתפי והמשיך לבכות. "ג'וני שלי.. אל תבכה, בבקשה. אני לא מסוגל לראות אותך ככה". הרמתי את ראשו וניגבתי לו את הדמעות.
"אני רק יודע שאני לא רוצה לאבד אותך, לא משנה מה יקרה." ג'ון אמר בשקט, תוך כדי בכי.
חיבקתי אותו שוב, רציתי אותו קרוב אלי.. להרגיש אותו ולהרגיע אותו. ישבנו מחובקים בשקט במשך כמה דקות ארוכות, והדבר היחיד שהיה ברקע היה הבכי של ג'ון שמדי פעם התפרץ. חשבתי מה אפשר לעשות בנוגע לאוליביה ויוקו. לעזוב את ג'ון בכלל לא עלה בדעתי- לא הייתי מסוגל לעזוב אותו ולוותר על הקשר הזה, ש10 שנים חיכיתי לו, ועכשיו הוא סוף כל סוף התממש. אני לא באמת יכול לעזוב את כל זה, נכון? ומצד שני, הוא עזב אותי והתחתן עם יוקו. לא היה לו אכפת לעזוב אותי. אבל הוא פה איתי עכשיו, מצטער על היום ההוא, לא מבין מה הוא חשב באותו יום נוראי כשהוא כתב לי בפתק 'היה טוב וטוב שהיה, אני עוזב'.
"הי, ג'וני, תסתכל עלי רגע" ג'ון הרים אלי את מבטו. "אני הולך לדבר עם אוליביה. תחכה לי פה?", "הולך לדבר עם אוליביה..? עכשיו? על מה..?" ג'ון שאל מבולבל. "על מה נראה לך?" ג'ורג' שאל וצחק "אני הולך לספר לה עליך, עלינו". ג'ון הסתכל עליו בעיניים גדולות "אתה רציני?! ככה אתה מוכן להקריב את הכל בשבילי?"
"ג'ון, בשבילך אני מוכן למות. אני מוכן להקריב את עצמי" נישקתי אותו. "וחוץ מזה, אני חושב שעדיף לשניהם, במיוחד לדהאני, שאני אהיה שמח. לא שאני אהיה מתוסכל ועבני ואהרוס להם את החיים, נכון?" הוא ציפה לראות את התגובה של ג'ון, שכמו שחשב לא איחרה להגיע.
"ג'ורג'י שלי. תלך, אני אהיה פה." ג'ון נישק אותו ארוכות ולבסוף נתן לו ללכת.
"אוליביה? איפה את?" ג'ורג' נכנס הביתה, מחפש את אוליביה.
אוליביה התקדמה לקראתו "איפה היית? נורא דאגתי.. יום שלם אני מחפשת אותך.. למה ל-"
ג'ורג' קטע אותה. "אנחנו חייבים לדבר"
מה אתם אומרים?
תגידו מה אתם חושבים... על הסיפור, על הכתיבה.
אני אנסה להעלות את פרק 4 כמה שיותר מהר.
תודה שקראתם
פורסם ב10/1/2009
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה