הפרק האחרון בסידרה P:
ולסיכום, אם אפשר, תגידו מה אתם חושבים, תודה
ג'ורג'/ג'ון, PG-13
הצבעים-ג'ורג', ג'ון, שון, אוליביה, דהאני ויוקו.
ג'ון נחת בחזרה בניו-יורק והתחיל לנסוע לכיוון הדקוטה.
כשהוא הגיע, יוקו כעסה עליו ולא קיבלה את זה שהוא טס בלעדיה, ועוד בלי להגיד לה. "תרגעי לרגע, תקשיבי לי"ג'ון לא יכל לסבול את ההתרפצויות האלה שלה. "לא יכולת לחכות לי שאני אחזור? היית חייב לברוח ככה?!"
"לא ברחתי, ואם תתני לי לדבר אני גם אוכל להסביר לך למה לא חיכיתי שתחזרי!"
יוקו נכנעה, והתיישבה בפינת האוכל.
"אני וג'ורג' ביחד" התחלתי בלי הקדמות מטופשות. לא היה לי כוח ורק חיכיתי לרגע שאני אעלה על המטוס ולא אצטרך לסבול אותה יותר.
"ביחד...? ג'ורג'? על מה אתה מדבר?". "ג'ורג' האריסון, אלא מי. אנחנו ביחד מאז 61'." אמרתי לה בחוסר סבלנות."מה השטויות האלו?", "שום דבר. נפרדנו ב69', בגללך". היא הסתכלה עלי במבט שואל. "ביחד-ביחד? אתה רוצה להגיד שאתה-" "כן, הומו." קטעתי אותה. היא קמה והלכה צעד אחורה, כאילו נגעלת. את האמת, זאת הפעם הראשונה שאמרתי דבר כזה. שבכלל אמרתי לעצמי דבר כזה. אני הומו. "דיברנו לפני כמה ימים, והחלטתי לטוס אליו. לא תכננתי שזה מה שיקרה, אבל אנחנו שוב ביחד..." "מה? מה לעזאזל?!", "כן, אני מצטער, אני חייב לעזוב."
"אתה לא הולך לשום מקום. אלוהים, ג'ון, לא אחד באפריל היום!". "אני לא עובד עלייך, אני באמת אוהב את ג'ורג'."
"אתה לא רציני... אתה אומר לי שאני נשואה להומו שבכלל לא אוהב אותי?!" היא כמעט צעקה. "אהבתי אותך.","אהבת אותי? ועכשיו לא?" יוקו נדהמה.
"אני אוהב, אבל פחות... לא רומנטי..."
"וואו. אין לי מושג מאיפה הבאת את זה. מה נראה לך? שאתה יכול ללכת עם כל החברים ההומואים שלך ולעזוב אותי ככה? היית מת. אתה יכול להמשיך לחלום." עכשיו היא ממש צעקה.
"מה את מעדיפה? להשאיר אותי פה בכוח או לתת לי להיות שמח?!"
הוא צדק, אבל לעזאזל! מי עושה דבר כזה?! יש לנו ילד, אנחנו נשואים כבר 12 שנה- ואני אוהבת אותו. למה לי לתת לו ללכת?!
"תקשיבי, אני לא מתכוון להישאר פה. אז יש לך שתי אפשרויות- לסיים את זה יפה, או לסיים את זה רע ולדפוק לכולנו, כולל לשון, את החיים" תקפתי, זאת הייתה הדרך היחידה.
"תעשה מה שאתה רוצה. מצידי אל תפגוש את שון".
"לא לפגוש את שון? זה מה שאת רוצה? מעולה." לא ידעתי מה לעשות. עזבתי את החדר, והתסגרתי במשרד.
ג'ורג' שמע את הטלפון בחדר המלון מצלצל.
"כן?"
"שלום מר האריסון, יש לך שיחת טלפון מניו-יורק" ידעתי שזה ג'ון. "תעביר לי אותה."
"ג'ורג'י?"
"ג'וני? אני שמח שהתקשרת..." אמרתי בשמחה. "כן..." ג'ון נשמע עצוב. "מה קרה?"
"יוקו הציבה תנאי. או שאני נשאר או שאני לא רואה את שון."
"מה?!" ג'ורג' צעק ונשמע מזועזע. "למה? איך היא מעיזה...?!" הוא ידע שהיחסים שלו עם ג'ון הגיעו לסיומם. למה שהוא יוותר על שון?
"כן, אני יודע... אין לי מושג מה היא חושבת לעצמה" ג'ון עצר, נשם עמוק והמשיך "ומה אני אעשה."
"אני... כן... אני יודע למה אתה מתכוון, הבנתי." הקול של ג'ורג' נחלש. "לא נורא שזה לא התסדר. לפחות נפגשנו שוב, היינו קצת ביחד. לפחות תהיה עם שון".
הוא ישגע אותי. כמה פעמים אני צריך להסביר לו שאני-פאקינג-לא-יעזוב-אותו?!. "ג'ורג', כדאי שתבין. אני אוהב אותך כל-כך, ואני לא מתכוון לחזור על זה עוד פעם- אני לא אעזוב אף פעם, גם אם המכשפה הזאת תאיים עליי".
"אני אוהב אותך כל-כך, יותר מדי" ג'ורג' אמר בשמחה.
"גם אני ג'ורג'. ובאמת, אני לא רוצה שתחשוב שאני מסוגל לעזוב אותך, כי אני לא. אתה הבנאדם הכי חשוב לי בעולם וזה הורג אותי שאתה ממעיט בערך של זה וחושב שאני פשוט אקום ואלך..."
"מצטער, אני פשוט מפחד"
"אין לך ממה... באמת. אני אנתק עכשיו. אני אשב קצת ואחשוב מה לעשות בנוגע לעניין."
"טוב..." רציתי לרוץ ולחבק אותו, ולצערי לא יכולתי.
"לילה טוב לאב. אוהב אותך"
"גם אני, לילה טוב" אמרתי וניתקתי.
ישבתי וניסיתי לחשוב בהגיון על פתרון נורמלי לעניין.
יוקו והשטויות שלה שיגעו אותי, ורק רציתי ללכת מפה ולא לראות אותה עוד. אולי אני צריך לדבר איתה שוב פעם, להסביר לה עוד פעם. לא. אני לא אצליח. אני אתפרץ עלייה לפני שאני אגיע לפואנטה, וגם אם לא, היא לא תבין אותי. ואולי... אולי אני פשוט אעזוב.
אני אסדר עם פטריסיה שתביא את שון לאנשהו בכל פעם שאני אבוא לניו-יורק בלי שיוקו תדע, ועוד מעט הוא יהיה מספיק גדול כדי להחליט לבד ולפגוש אותי. כן! רעיון מעולה. זה מה שאני אעשה.
אולי זה יהיה קשה לראות אותו פעם בחודש לכל היותר, אבל זה שווה את הקשר שלי עם ג'ורג'- שבלעדיו אני לא יכול.
תקראו לי אבא מזעזע, תגידו שאני דפוק, אבל אני אוהב אותו יותר מכל דבר אחר בעולם, ואני מוכן לתת בשבילו הכל. גם למות וגם לחכות קצת עד ששון יגדל ויחליט בעצמו מה טוב בשבילו.
החלטתי לחזור ללונדון ולהפתיע את ג'ורג'. ידעתי שהוא איבד אמונה, וידעתי שהוא בטח שוויתרתי עליו אז רציתי להפתיע אוו לשמח אותו.
יצאתי מהחדר, והלכתי לארוז. יוקו הייתה במטבח, וכשהיא שמעה אותי היא ישר באה לחדר והבינה שאני באמת עוזב. "מה אתה עושה?", "הולך." "לג'ורג'? יופי, מה שאתה רוצה. לך תיפרד משון." היא סיימה וחזרה לענייניה, לא מאמינה שאני באמת אעזוב.
המשכתי לארוז, לקחתי את כל הבגדים, הספרים, הדברים החשובים והאוסף תקליטים... כשהרמתי את התקליטים של הביטלס בפעם הראשונה זה המון שנים וראיתי את התמונות של פול, פתאום הבנתי שאני הולך לגור בלונדון, קרוב אליו. ידעתי שג'ורג' מדבר ונפגש איתו מדי פעם, ואני לא אוכל להימנע מפגישה איתו.
"שון? איפה אתה?" קראתי לשון והלכתי לכיוון הדלת.
"כאן... אני בא..." פתחתי את הדלת וחיבקתי אותו.
"אני הולך עכשיו. ניפגש בעוד כמה זמן, אל תדאג. אני אוהב אותך... אל תשכח אף פעם, לא משנה מה יגידו. אני אוהב אותך." שון הנהן והסתכל מבולבל על אביו. למה הוא עם מזוודות? למה הוא הולך?
יצאתי מהבית לחיים חדשים. שון נשאר מאחורה, תוהה מה קורה ואפילו אני לא יכולתי לתת לו תשובה. אבל זה לטובה... זה רק לטובה.
ג'ון נחת בלונדון, שוב, ולקח מונית לבית המלון. הגעתי ודפקתי בדלת.
שמעתי דפיקה בדלת. "מי זה?" "שרות חדרים!" התאכזבתי לגלות שזה לא ג'ון... הוא לא התקשר הרבה זמן, ואני מפחד ש... אבל לא. הוא לא. הוא הבטיח שלא.
פתחתי את הדלת, וכשראיתי את ג'ון לא יכולתי לעצור בעד-עצמי וחיבקתי אותו.
הוא כמעט חנק אותי. הוא חיבק אותי כל-כך חזק... אבל נהנתי מכל שנייה. "רגע.. רגע.. ג'ורג'י! אתה הורג אותי!" צחקתי.
הוא עזב אותי, ונכנסו פנימה.
"סוף כל סוף אני פה..." אמרתי ונישקתי אותו.
"סוף כל סוף אנחנו פה. ביחד, לתמיד" לא יכולתי להפסיק לנשק אותו.
"איך חשבת שאני אוותר עלייך?!"
"מצטער... אבל שון הוא הילד שלך, וזה הלחיץ אותי כל-כך כשאמרת שיוקו הציבה את התנאי ההוא."
"ג'ורג', אני אוהב אותך המון זמן, ולא סתם אהבה. בחיים שלי לא הרגשתי ככה. אני לא מבין איך אתה חושב שאני אעזוב אותך בגלל המכשפה הזאת".
לא הייתי שמח יותר כל חיי. כל הסיטואציה הזאת הייתה כל-כך מוזרה... אבל כל-כך משמחת.
"תסביר לי רגע, מה הוחלט בסוף?" ג'ורג' שאל בהתעניינות. "את האמת, כלום... היא עדיין בשלה, לא מסכימה לי לפגוש את שון." ג'ורג' נראה עצוב. "אבל מי שאל אותה? אני אדבר עם פטריסיה, האומנת, והיא תביא אותו לאן שאני רק אבקש. וחוץ מזה, עוד מעט הוא יהיה מספיק גדול כדי להחליט בעצמו..."
ג'וני..."
"מה? ברצינות! אתה לא חושב שזה יכול לעבוד?"
"ג'וני! תקשיב לי רגע" ג'ורג' המשיך "אתה גאון. ואני פחדתי..." הוא אמר ונישק את ג'ון על האף.
"טוב מפגר קטן, עזוב את זה. בוא איתי." הם צחקו, וג'ון גרר את ג'ורג' למיטה הם ידעו שהם יכולים להיות ביחד סוף סוף, והפעם לתמיד- כמו זוג אמיתי.
וזהו, מקווה שנהניתם.
תגיבו בבקשה
אגב, שאלתי לא מזמן מה אתם אומרים שאני אתחיל לתרגם פאנפיקים. אז- מה אתם אומרים? P:
פורסם ב19/1/2009
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה