ג'ורג'/ג'ון, PG-13,
יערה כתבה.
It's been a long long long time, How could I ever have lost you When I loved you...?
ג'ורג' שר לתוך המיקרופון בכאב, שוכח את ג'ון, פול ורינגו ההמומים שישבו מולו והקשיבו למילים והשירה יוצאי-הדופן. הם אהבו את השיר, ונדהמו מהרמות שג'ורג' יכל להגיע כל פעם מחדש. אבל יותר מזה- בינהם היה אחד שקיווה שהשיר נכתב בשבילו. ג'ון אהב את ג'ורג' מאז ומתמיד, אבל אף פעם לא אמר לאף אחד.
So many tears I was searching, So many tears I was wasting, oh... oh...
הפנים שלו, המבט. הכאב בשירה... זה, זה... זה אף פעם לא יהיה שלי. יצאתי החוצה, אומר שאני צריך ללכת לשירותים, לא רציתי שהם יבואו אחרי.הכל גם ככה הסתבך בזמן האחרון. ג'ורג' התקרב להודו יותר מדי, ואנחנו שם עכשיו, מנסים להבין מה עובר עליו ומה הוא מוצא בכל הלכלוך הזה. ויוקו... שאוהבת אותי משום מה. היא לא עוזבת אותי לרגע, ומנדבת את עצמה לעזור לכתוב, ורוצה לשיר איתי, ולא מוכנה לשמוע שום דבר ממה שיש לי להגיד לה בנוגע לזה.
אני איתה רק כדי לא להרגיש לבד. את סינתיה אני לא באמת אוהב, היא כבר הצליחה לעבור כל גבול לדעתי. אני עצבני כשאני לידה, והיא פשוט לא יודעת לעשות לי טוב. יוקו אוהבת אותי באמת, ומקבלת אותי כמו שאני, בלי לעשות פרצופים. אז אני מוכן לקבל אותה ככה. וג'ורג' לא יאהב אותי, אין סיכוי שנהיה ביחד. אז בשביל מה לבזבז זמן וכוח?
מצד אחד אני יודע שאין סיכוי,
אבל מצד שני כל מה שג'ורג' עושה נראה לי כאילו הוא רומז דברים... וזה לגמרי משגע אותי. כל אמירה, כל מבט, כל שיר... במיוחד שירים כאלה, שהוא רומז על אהבה שלו למישהו, אהבה שלא התממשה, כל דבר כזה גורם לי לחשוב שהוא כן אוהב אותי, וכן רוצה אותי.
אפילו הייתה פעם אחת, לפני כמה שנים, שהוא הגיע אלי לחדר ממש מאוחר וביקש להשמיע לי שיר. הוא רצה להתייעץ איתי ולשאול אותי מה דעתי... ואז הוא שר לי את love you to, רק בלי הסיטאר, כמובן. ועוד בסוף, הוא חיבק אותי והודה לי. זה היה בין הפעמים היחידות שהיינו לבד בכזאת סיטואציה, ושהוא ממש חיבק אותי, ואפילו אז פסיפסתי את ההזדמנות ולא אמרתי לו מה אני מרגיש.
בקיצור, הכל באשמתי.
היו לי כ"כ הרבה הזדמנויות... אבל גם אם הוא אהב אותי, עכשיו הוא שכח, התאהב בהודו, וזהו.
אני זוכר כמה זמן לקח לי להבין שאני אוהב אותו... וואו, זה היה קשה. כשרק הכרתי אותו והסכמתי לצרף אותו ללהקה לא הרגשתי אליו משהו מיוחד. אבל אז הייתה לי הרגשה מוזרה כלפיו, אבל בכל פעם שאהבה עברה לי בראש נגלעתי מעצמי, ובסוף השתכנעתי שהכל שטויות... עד שהוא פגש את פטי, וסיפר לנו שהם מתחתנים. אז הבנתי שאני אוהב אותו, והשלמתי עם זה. מאז לא הוצאתי מילה מהפה, כמובן.
כל המחשבות האלה לא נתנו לי לישון. זה קורה לי הרבה כשאני חושב על ג'ורג'.
יצאתי החוצה, לקור, והתישבתי על הנדנדה שתלוייה על העץ בחוץ, מנסה להירגע ולסדר את המחשבות שלי. אני אוהב את רעש העלים ברוח, את חריקות הנדנדה, והייתי מוכן להישאר שם כמה שעות לגמרי לבד. אבל אז שמעתי מישהו הולך לקראתי, לא יכולתי לראות מי זה בגלל החושך.
"ג'ורג'? זה אתה?"
"כן... איך ידעת?" הוא ציחקק
"ההליכה והנשימה" צחקתי "לא כ"כ קשה לזהות..."
"מה אתה עושה פה בשעה כזאת?"
"מה אתה עושה פה?"
"מסתובב. כמו על פעם כשאני צריך לחשוב...", "לחשוב?"
"כן, סתם דברים לא חשובים..."
"איך קראו לשיר ששרת לנו היום?", "לנון, שרתי הרבה היום" הוא צחק, וקרא לי לבוא איתו. הלכנו בשקט, ואז התחלתי לזמזם לו "So many tears... האחד הזה. איך קוראים לו?"
"אה. Long Long Long, אהבת?"
"כן, מאוד."
"באמת...? הוא מוזר מדי לדעתי, לא מאוד ברור"
"לא יודע, התייחסתי בעיקר למילים", "מה איתן?"
"הן מיוחדות. לא שיר אהבה טיפוסי, ואתה יודע שאני אוהב כאלה" צחקתי. "השמעת כבר לפטי?"
"לא, בשביל מה? היא ממש לא מתעניינת במוזיקה שאני עושה, אתה יודע."
התיישבנו על ספסל שהשקיף על העמק מתחתינו. "כתבת לה שיר, לא כדאי שהיא תשמ-"
"כתבתי לה?" הוא קטע אותי וצחקק. "ממש לא"
"אז למי?" 'ואל תגיד לי שלמהרישי או לאלוהים, בסדר?!' רציתי להוסיף.
"אף... אף אחד..." הוא גימגם. "אתה כתבת למישהי ספציפית את כל השירים שלך?"
"בולשיט." הסתכלתי עליו "אין קשר. אני כתבתי שירי פופ קיטשים שגם ילד קטן ומסכן שלא יודע לקרוא יכול לכתוב. והשיר הזה הוא הרבה יותר מזה. לא יכול להיות שכתבת את זה לאוויר"
"נו, לא"
"האריסון! אל תעשה ממני צחוק" צחקקתי.
"אתה רוצה להגיד שאתה מאוהב במישהי שהיא לא אשתך?!?! אז למה התחתנת איתה מלכתחילה? לעזאזל!" המשכתי לצחוק. "אז תעשה טובה ופשוט תגלה לי. כן?"
"זו מישהי מיוחדת"
"מיוחדת, הא?" עניתי משועשע.
"כן, מאוד מיוחדת! וגם יפה..." הוא צחק.
"יותר מפטי?"
"כן. יותר מפטי. אבל זה לא חשוב... מה שבאמת חשוב זה שהיא חמודה, ומדהימה, ונהדרת..." הוא נעצר רגע, ואז המשיך. "היופי בכלל לא משנה"
"אז היא ממש מושלמת, הא?"
"כן." הוא הסתכל עליי.
"מי זאת?"
"אתה." הוא אמר, ונישק אותי.
"סליחה?!" שאלתי מופתע.
"מה לא היה ברור?"הוא היה משועשע, ועזב אותי.
"הכל!"
"לא כ"כ קשה להבין. נישקתי אותך, זה הכל."
"שמתי לב, אבל... אבל למה?"
"כי אני אוהב אותך, אני חושב"
"אה.. טו.. טוב לדעת..." גימגמתי.
"מה אתה בהלם?" הוא ציחקק. "אני יודע שאהבת את זה, הרי נתת לי..."
"כן, דווקא אהב... - ג'ורג'!!!! נישקת אותי" שמחתי.
"כן, אז...?" הוא צחק.
"ואתה אוהב אותי."
"נו...?"
"איך לא אמרת לי אף פעם?", "אממ... חייבים לדבר על זה?"
"כן."
"טוב, אז... את האמת, יוקו. הכרת אותה, ואיבדתי אותך בגלל זה. הייתי חייב להוציא את מה שאני מרגיש בסופו של דבר, לא?" ראיתי שהעיינים שלו נוצצות. "אז את Long Long Long כתבת בשבילי?" שאלתי מחייך.
"כן..."
ואני זה שיותר יפה מפטי?"
"כן..."
"המושלם?"
"כן..."
"הנהדר?"
"כן!" הוא התעצבן. "הכל אתה. מה אתה רוצה?"
"להגיד שאני אוהב אותך גם, זה הכל." צחקתי ונישקתי אותו. "לנון, זאת לא עוד אחת מהבדיחות החולניות שלך, נכון?"
"לא ג'ורג'י" אמרתי כששפתי צמודות לשפתיו. "אבל מה שכן... בחדר שלי, עוד 5 דקות" הרגשתי שהוא מחייך, והלכתי בחזרה לחדר, מחכה למה שהולך לקרות.
- - - -
"ג'וני" הערתי אותו. "תראה, הוספתי בית לשיר"
"Long Long Long?"
"כן... תשמע-
It took a long long long time Now I'm so happy I found you How I love you..."
הוא חיבק אותי. "אני אוסיף את זה בין הבית הראשון והפזמון. מה אתה אומר?"
"גם אני אוהב אותך..."
הפסקה קצרה מ"היא רוצה להתחתן".
מקווה שנהנתם..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה